מנהג מאוחר בהלכה

שאלה: 

לכבוד הרה"ג רצון ערוסי שלום,
אקדים ואומר ששאלתי מתבססת על מה ששמעתי מכלי שני כך שיתכן והנתונים שבידי שגויים, ואודה לרב באם יעמידני על טעויותי. שמעתי מתלמידי הרב קאפח זצ"ל כי עקרונית הוא התנגד למנהגים שאין להם זכר במשנה, בתלמוד וברמב"ם. כך לדוגמה, שמעתי שיחסו למנהגי אמירת קדיש יתום ואזכרות שונות לנפטר לא מצאו חן בעיניו, ויתכן שהדבר אף מתקשר לתפיסת עולמו המחשבתית של הרמב"ם ודעימיה. ואולם, האם אין משמעות למנהגים שתפסו בכלל ישראל בתקופה מאוחרת? כך למשל, עניין קדיש היתום אמנם התפתח מאוחר, ואולם הפך להיות סממן מרכזי במנהג ישראל שתורה הוא, עד כי אחד האחרונים (דומני שהחיד"א) הביא כי אי אמירת קדיש יתום בימינו היא כמעין פגיעה בכיבוד ההורים. שאלותי:
א.האם ככלל התנגד הרב קאפח למנהגים מאוחרים?
ב. האם התנגד למנהגי אמירת קדיש יתום, אשכבות ועריכת אזכרות?
ג. האם לדעת כבוד הרב יש מקום לעודד מנהגים שיש בהם תועלת (כך למשל, במו עיני ראיתי יהודים שחובת אמירת הקדיש הביאה אותם לבית הכנסת ובו הם נשארו אף לאחר תקופת אבלם), גם אם אינה המטרה המקורית של המנהג וגם אם יש במנהג צדדים שנויים במחלוקת?
תודה רבה וישר כוח, אפרים

תשובה: 

א. אני מניח שדעתו היתה כדעת הרמב"ם שיש לקיים כל מנהג שיש לו מקור תלמודי. שאין להתנגד למנהג שאין לו סתירה עם ההלכה או התלמוד, או האמונה. להתנגד למנהג שיש בו סתירה להלכה, או לאמונה, או לתלמוד, או שעלול להיות ממנו קלקול כל שהוא.
ב. לא ידוע לי על התנגדותו. אני מניח שדעתו לא היתה נוחה מריבויים או מתכנים שלהם, שלפעמים אינם נכונים. בתימן נהגו שיתום אומר קדיש דרבנן אחרי לימוד. אך לא רק יתום. ולא ריבו קדישים באופן מיוחד ליתומים, באופן שהקדיש הפך להיות יתום.
ג. כן יש לעודד אבל בתבונה ובבקרה כדי להשיג את העיקר. ולא שהטפל יהיה עיקר.

תאריך: 
13/04/04 כ"ב ניסן התשס"ד
תגיות: 
x

Audio Playlist