כתב הרמב"ם, שבת, ל, ט, שצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין. והטור, או"ח, רצא, הבין שהרמב"ם מציין קידוש על היין לפני סעודה שלישית. כמו לפני סעודה ראשונה בליל שבת, וכמו קודם סעודה שנייה ביום שבת. ודה את דברי הרמב"ם (לפי הבנתו את דברי הרמב"ם) ע"י דברי אביו הרא"ש שיש רק שני קידושים: בליל שבת וביום שבת. והכס"מ על הרמב"ם דחה את הבנת הטור בדברי הרמב"ם שצריך לקדש על היין בסעודה שלישית. וכן עשה בב"י, או"ח, רצא, שהביא רבים שפירשו שהכוונה שישתה יין בתוך סעודה שלישית. ובבדק הבית הוסיף לדייק מדברי הרמב"ם, שבת, כט, ט, שלפני סעודה שנייה מברכים על היין לפני הסעודה. ומשמע שבסעודה שלישית שותים יין בתוך הסעודה השלישית. לצורך עונג שבת. ולא שיש לקדש לפניה. ובאמת שמקור דברי הרמב"ם, ברכות, מב, ב, שבסעודות בימים טובים ובשבתות קורעים יין בסעודה, ולכן אם בירך על היין לפני הסעודה פוטר היין שבתוך הסעודה, לא כן בימי חול, אם שתה יין באקראי לפני הסעודה. וחוזר ושותה יין בסעודה שחוזר ומברך על היין. ומשמע רק ששותים יין בתוך הסעודה. ועיין עץ חיים על סעודה שלישית שמהרי"ץ תקף את אלה שמקיימים סעודה שלישית רק כדי לצאת ידי חובה, עד כדי אחיזת עיניים. וכתב דברים נפלאים שהאדם צריך לתכנן באופן שגם בסעודה שלישית יאכל סעודה מתוקנת וישתה יין בתוך הסעודה שלשה כוסות, ועל כל פנים אין קידוש. ובשו"ע, או"ח, רצא, י, פסק שאין לקדש לפני סעודה שלישית ובצדק. והמקובלים נחלקו, האר"י לא קידש לפני הסעודה השלישית, והשל"ה קידש. ויש שנהגו כהשל"ה. אך מי לנו כמו יהודי תימן שנוהגים כהרמב"ם ואין בכתביהם ולא במעשיהם שיש מנהג שמקדשים לפני סעודה שלישית, וכן עליך לנהוג. לקיים סעודה שלישית. ואם תוכל תשתה יין. כי אין האדם חייב לצער עצמו כי מחובת עונג נגע בדבר, לא לקדש.