שונות
לכבוד הרה"ג רצון ערוסי שליט"א. יורנו רבינו:
א. ליד בית מגורי יש בית כנסת של שאמים, שבמנחה של שבת, לפני הוצאת ס"ת, אומר אחד מהקהל (זקן, עולה חדש מתימן) כעין התרת נדרים. האם הוא נוהג כהלכה?
ב. מה דין הפסק בתפילה (לא י"ח) לקדושה (כל שלושת הקדושות). לדוג: אם אני ב"סדר היום" אומר "אשרי" והחזן הגיע כבר לקדושת "ובא לציון" האם אני צריך להפסיק, לענות, ולהמשיך, או להתעלם ולהמשיך כסדר? אם אני ב"יוצר" ועוד לא הגעתי לקדושה והחזן כן הגיע, האם מותר לי לענות או לא? (וכן הלאה).
ג. אם שקמתי בבוקר לא שמעתי קול תורנגול, ובאמצע התפילה שמעתי (כגון: שיש בחצר בית הכנסת תורנוגולים), האם ומתי אני צריך לברך "הנותן לשכוי"?
ד. האם מותר להפסיק בברכת "אשר יצר" בין "אמת ויציב" (וכן בלילה) לתפילת י"ח? ה. בעבר שאלתי את הרב על מקורות שמארי התייחס לקבלה והרב נתן לי רק תשובה של מארי לח"כ גריידי, האם הרב יוכל לתת לי עוד מקורות? (בשביל עבודה שאני כותב).
בתודה, ובברכת "לך בכוחך זה והושעת את ישראל".
א. ציין לי מה בדיוק הוא אומר, כדי שאוכל להתייחס לכך.
ב. לפי רבינו, אדם העוסק במצווה אינו מפסיק אותה, כדי לקיים מצווה אחרת. אלא מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה. והוא הדין לקטעי תפילה. שיש להתפלל את התפילה כפי שקבעו חז"ל, בשום שכל, ולא להפסיק מדי פעם, גם לא בשביל קדיש וקדושה, ולא בשביל אמן וכיו"ב.
ג. לא יפסיק תפילתו לצורך זה ולא לצורך ברכת ברקים ורעמים וכיו"ב. י"א שניתן לברך ברכות השחר, גם אחרי תפילת שחרית.
ד. מאחר והוא נאלץ להפסיק בין גאולה לתפילה, בגלל עשיית צרכים יוכל גם לברך אשר יצר. ה. לצערי, אין לי פנאי, אבל מרי הפנה למקורות קבליים, לרבות מן הזוהר, וגם בהערותיו החכמות במורה ובמקורות אחרים, רואים שגישתו לעניין הקבלה היתה מאוד עניינית.