דילוג לתוכן העיקרי

הרמב"ם

שאלה

שלום כבוד הרב ראיתי כמה משפטים אצל הרמב"ם שאשמח אם תוכל להסביר לי אותם
1) יש לבוז לאדם שנוסע כל ימיו משכל אמו לשכל אשתו.. לאיזה מצב בדיוק הוא מתכוון כאן?
2) ההשגחה הכללית היא המציאות הטבעית שהכל כפופים לה בעוד שההשגחה הפרטית היא ההכרה שאדם מכיר את ה'.. אם זה כך, מה לגבי התערבות ה' בחייו של האדם? האם אין חלק מההשגחה הפרטית של ה' על האדם הוא גם כמו ה"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה"?
3) הרמב"ם אמר שהאדם איננו תכלית הבריאה, מה אם כן לדעתו תכלית הבריאה, ואיך מסתדר הניגוד בין דבריו לדברי חז"ל שאמרו שהאדם הוא כן תכלית הבריאה ברובם?
4) רשום שאדם חייב לכבד הורה גם רשע ובעל עבירות בילקוט יוסף, אבל רשום אחרי זה הלכה שאומרת שמי שחוזר בתשובה והוריו שונאים את החזרה בתשובה ונגד הדת הוא אינו צריך לכבדם... איך מסתדר הניגוד בין 2 ההלכות האלו?
תודה רבה...

תשובה

1. עיין הקדמה לפיהמ"ש של רבינו הערה 88 של מורנו הרב יוסף קאפח אם צריך לתרגם שכל, או חוק, או רשות או שלטון. אבל כוונת רבינו לאדם שמשעה שנולד ועד שהתחתן לא למד כל, והוא שרוי בעניין הקיומי כבהמה. אי אפשר ללמדו עניינים אלוקיים, בדרך רגילה.
2. את הכל העשה ה' טוב. והרע מקלקול הוא מהאדם. ולכן ההשגחה הכללית מוטבע בה קיום המין והעולם. אך כשהאדם שנברא בצלם אלקים, מתדבק ביוצרו, ע"י שכלו, הוא נהנה מהשגחה זו שום התערבות בבחירה החופשית שלו, ומה שאמרו שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא א"כ מכריזים עליו מלמעלה, כוונתם ליכולת הטבעית שה' ברא אצבע עם כושר תנועה. אבל לא לגבי התנועה בפועל ומטרת התנועה. אלה ביד האדם בלבד.
3. לפי רבינו, חז"ל הכוונו שהאדם הנבחר בכדור הארץ ולא נבחר כל הברואים בבריאה. והוא אינו מתייחס לתכלית, כי רק ה' יודע מהי תכלית הבריאה.
4. חייב לכבד אביו גם כשהוא רשע, אך אינו אומר לבנו להיות רשע. אך אינו צריך לכבד ולא לציית אב ששונא את החזרה בתשובה ואומר לבן שלא לחזור בתשובה. כל זה כתבתי בלי לעיין במקור, כי ספר זה אינו נמצא לפניי בשעה זו.