קלף או גוויל
לרב רצון הנכבד שלום רב. לאחרונה קראתי מס' תשובות של הרב בעניין קריאה בס"ת קלף. וידוע שקלף של ימינו פסול (!) הוא לשיטת רבנו הרמב"ם. ואסור לברך על ספר תורה כזה כך פסק רבנו. אך אני מבין שהרב מתיר מפני השלום ומפני שאין כל כך להשיג ורוב הספרים המצויים כיום הינם קלף כזה שלא מעובד לשמן. ואני שואל שאלת תם האם מפני השלום נתיר לברך ברכה לבטלה שאין ספק בכך שהיא לבטלה? האם נמחק הלכה זו מהרמב"ם ודיינו בכך שהנה יש עוד דבר שאין יהודי תימן פוסקים כרמב"ם. נכון שהקב"ה התיר למחוק שמו מפני השלום. אך למה לא נוהגים כך בכל מקום? מפני השלום נתיר לקרוא בס"ת אשכנזי או ספרדי אף שלהרמב"ם ואף למהרי"ץ פסול הוא. מפני השלום נתיר בשר באולמות וסעודות גדולות ולא נצריך חליטה כי רוב העולם לא עושה. מפני השלום נתיר עוד כהנה וכהנה בעיות הלכתיות שונות ומשונות ובמיוחד לפוסקי הרמב"ם, שהרי אין שאר העולם נוהג כמותם. האם אין השלום מספיק גדול להלכות אחרות? ואף אם הרב נשען משום מה על כך שבתימן היו והתירו לברך על ס"ת כזה, וכפי שהביא בתשובה שבביהכ"נ של מורי קאפח נהגו כן. האם הרב קאפח בעצמו (!) בירך על ס"ת זה? האם אתה הרב רצון תברך על ס"ת כזה, וגם אם נניח שכן, מדוע? והאם נעשה כן בדוגמאות שהבאתי למעלה? או שהיא הלכה להורות לרבים אך ליחיד לא נורה כן? אצלנו הורו בביהכנ"ס וכן ז"ל אבי הורה לנו לקרוא בגוויל בלבד. כיצד בכל זאת נכלכל דברי הרמב"ם? כיצד בכל זאת נפסוק שלא כנגדו? יורנו מורי מה מחשבתו ושיטתו בכך כי מבולבלים אנחנו מכל השיטות וד"ל.
תודה רבה לרב על תשבותו וסליחה על האריכות, פשוט הבעיה גדולה ומציקה לי. דורון
א. מי ייתן והיו כל עם ה' רמב"מיים, ואני מניח בעקבות המשיח, יזדקקו כולם לרבינו, לפחות בגלל הילכתא למשיחא, שהן סדורות רק במשנתא.
ב. אין להקצין ולומר מאחר ואין ביכולתנו לקים הכל כרבינו נתיר הכל. אלא יש לנהוג במתינות ובשיקול דעת רחב. "מתון מתון ארבע מאות זוזים". ובעניינים שיש לנו מעשה רב, נוכל לסמוך על הרב שנהג למעשה. ובענייני ס"ת מקלף כל רבני תימן נהגו לברך עליו. וגם מרי, בארץ, סך בתימן, בירך על ס"ת קלף ומשוח. כיוצא בזה מרי בירך על היין כהבל מזרחי בורא פרי הגפן, בשעת חופה, למרות שהוא מבושל וברכת שהכל לפי רבינו. וכבר אמרו חז"ל, גדול שימושה יותר מלימודה. ולכן המשיכו להרבות בלימוד התורה בכלל, ובלימוד משנת רבינו בפרט. והאמת והשלום אהבו. וכל הדבר הקשה יביאון אל משה.