1. אורח שיש לו בביתו בני ברית בני חיוב מצוות, והם מדליקים בזמן, הוא אינו חייב להדליק בבית מארחו, ואם הדליק בברכה, ברכתו לבטלה. אלא א"כ, מארחו הקצה עבורו דירה בפני עצמה, או חדר עם כניסה בפני עצמה, שאז עליו להדליק נ"ח בלי ברכה, מפני הרואים, ואם בירך יש לו על מי לסמוך. אורח שלא הדליקו עליו בביתו, גם אם הוא בבית מארחו, ככל בני הבית חייב בהדלקת נ"ח ועליו להשתתף לפחות בפרוטה בנרות של מארחו, או שהמארח יקנה לו במתנה חלק בנ"ח. ואם לאורח זה יש חדר עם כניסה בפני עצמה, וכ"ש דירה בפני עצמה, חייב להדליק נ"ח בכניסה שלו בברכה.
2. אם הם אינם חלוקים לא בדיור ולא באוכל, הדלקה אחת לכולם. אם הם חלוקים בדיור, ואינם חלוקים בעיסה, ואם יש רק כניסה אחת, ישתתפו בנרות חנוכה וידליקו הדלקה אחת. אם הם חלוקים בדיור ובעיסה, כל אחד ידליק בפני עצמו.
3. לפי הרמב"ם, ההגדרה של "עד שתכלה רגל מן השוק" אינה משתנית בשום זמן ובשום מקום. כי הגדרה זו מכוונת לחצי שעה פלוס, בין הסתלקות החמה מן הרקיע ועד צאת הכוכבים, בכל מקום ובכל זמן. כי הרגל שדיברו עליה חז"ל, היא רגל תרמודיים שהיו באים למכור אביזרי הסקה, והם הופיעו רק באותו זמן המתואר לעיל.