דילוג לתוכן העיקרי

דיני נידה

שאלה

לפני כשבועיים התפרסם טור מאת מדריכת כלות, אבקש את תגובת הרב מהי דעתו בנושא.
תודה רבה וסליחה על הטורח. ----------------------------------------------------------------------- פרו ורבו רבקה שמעון, מדריכת כלות ותיקה, דורשת מהפכה בדיני טהרה. לטענתה, דיני הנידה בימינו מחמירים יתר על המידה ומשיגים את המטרה ההפוכה 20/12/2004 הדרכת כלות הוא נושא שהצניעות יפה לו. אם כך, למה אני כותבת עליו בפומבי? "טוקבק" כואב שקראתי על כתבה בנושא, בו סיפרה פלונית על חוויה משפילה שעברה בהדרכת כלות בלתי ראויה, הזעיקה אותי לכתוב את דברי. בתור מדריכת כלות מזה שנים רבות, איני מבינה כיצד אפשר להדריך כלות בקבוצה. לכל כלה יש אישיות משל עצמה, מחשבות, שאלות והשקפות עולם שונות. נושא ההכנה לקראת חיי נישואין הוא עדין, ומצריך פתיחות. איך יכולות נשים להיפתח בנושא כזה בקבוצה? נפלא ממני. הקב"ה מעוניין שרוב הזמן, תהיה האישה מותרת בחיי אישות. זאת, לאו דווקא בגלל שהקב"ה מתחשב בגבר. הקב"ה יודע מראש ששלום - בית, אושר ושמחה לא יכולים להתקיים תוך כדי התנזרות מחיי מין. יש כאן הסתכלות על האיש והאישה כיחידה אחת. את ההפרדות כבר עשתה לנו הנצרות, ועוד תרבויות שונות ומשונות שהפכו את האישה למכשיר או אובייקט. לא זו דרך היהדות, לא זו דרכה של תורה. אין ביהדות ראייה של האישה כ"מכונת לידה" או "רחם מהלכת". עובדה היא שמצוות "עונה", לשמח את אשתו, תקפה גם בתקופת ההריון, ההנקה, או סתם בשלב בחיים בו היא כבר לא תיפקד בבנים, עד גיל זקנה ושיבה. כמובן, שכדי לבנות את עם ישראל בטהרה, העניקה התורה את הזכות המיוחדת לאישה, לעבור טקס של הטהרות, במקרה שנטמאה. זכות מיוחדת נפלה בחלקה של האישה, המשמרת את דיני הטהרה, להם כולנו נזקק אי"ה כשיבנה בית המקדש. וכידוע, זכות היא גם חובה. בהסתכלות פשוטה וטבעית על חיי הנישואין, בלי התערבות מלאכותית של אמצעי מניעה, ניתן להגיע למצב בו רוב הזמן תהיה האישה טהורה. אני מכירה את המצב הזה מסביבי, מחוג מכרותי, ואף עשיתי מחקר בנושא בקרב נשים שחיו בתימן, ובימינו תחקרתי את תלמידותי האתיופיות. אישה - יולדת, מינקת, וחוזר חלילה, היא רוב הזמן "מסולקת מדמים". באופן טבעי, נראה לי שזו הייתה תכניתו המקורית של ריבונו של עולם. זה המקום להעלות הצעה מהפכנית בנושא חשיבה מחודשת על דיני הנידה הנהוגים כיום. כידוע, בשלב מסוים בהיסטוריה החמירו על עצמן נשות ישראל, וקיבלו על עצמן לשמור דין נידה כדין זבה. מכאן בא כל נושא "שבעה נקיים", הימים שאישה סופרת אחרי שמסתיים המחזור החודשי. בעצם ניתן לומר שאנו מחמירות על עצמנו יותר ממה שהתורה דרשה. בעוד שבועיים, יתקיים הכנס השנתי של "מכון פועה". במשך השנים, מתמחים רבני המכון ופוסקיו בכל הקשור לדיני נידה, תמיכה בטיפולי פוריות וכיוצא בזה. מכיוון שיש בקרבנו כל כך הרבה רבנים מומחים בדיני כתמים ומראות, למה להקשות לזוגות את החיים? בוודאי בקיאים היום ויודעים להבדיל בין אישה נידה לזבה. אין לי ספק בכך. למה מראש ליצור מצב בו אישה תהיה אסורה על בעלה חצי מהחודש? במידה ולאישה יש מחזור קצר, וידוע לה שספירת שבעה נקיים תביא לכך שהיא "תפספס" את מועד הביוץ, למה להביא אותה לטיפולים של לקיחת גלולות לשינוי המחזור, או לדרוש היתרים מיוחדים מרבנים כדי להקדים טבילה? אם תלך לטבול לפי התורה, היא יכולה להיכנס להריון בלי השתדלות מיוחדת. ידועה פסיקתו של הרב עובדיה יוסף, שאישה יכולה לעשות הפסק טהרה אחרי ארבעה ימים ולא חמישה כפוסקים האשכנזים. אולי בגלל הפסיקה הזו היו לש"ס שבעה - עשר מנדטים... (אגב אשאל את הרב מה דעת הרמב"ם בנושא?
תודה - השואל) שמעתי שאישיות רבנית גדולה התירה לרבני צהר לפסוק לבחורות מהמגזר החילוני, שהן יכולות לטבול בלי לספור שבעה נקיים. אם כן, במה נשתנו זוגות דתיים מחילונים? האם הדתיים צריכים "להסתפק במועט"? (אגב אשאל את הרב מה דעת הרמב"ם בנושא?
תודה - השואל) מראש אני אומרת, שאינני מזלזלת ברבנים, רבנות, פסיקות וגזירות. אדרבא, ישבו גדולי ישראל ויחשבו איך אפשר להקל יותר, ולהתקרב יותר לגישת התורה המקורית. הייתי רוצה לראות הערכה מחודשת של הנושא, שהוא לדעתי, חשוב, מהותי, ויכול להביא לכך שעוד הרבה נשים בעם ישראל תצטרפנה למעגל הטובלות והשומרות על דיני נידה. זה יהיה הרבה יותר קל ופחות מאיים, על הגבר והאישה כאחד.

תשובה

הדברים ביחס להדרכת כלות נכונים. גם ההערה ביחס לכך שיש מחמירים בדיני טהרה, גם היא נכונה, אבל יש לזכור שלא רוב חכמי ההלכה נוהגים להחמיר, כדי לראות הרבה קולות בפסקי הגר"ע יוסף שליט"א. גם ההתייחסות למשפטה בישראל נכונה, והחתם סופר אמר שהתורה לא ציוותה את האישה בפריה ורביה, כי אין ה' מצווה אותה להחריב גופה. ובכל זאת, כאן יש להיעצר. האבחנה בין דם זיבות ודם נידות, היא לפי רבינו עניין דאורייתא. ובגלל הספק שבין שני הדגמים האלה, ואי היכולת של בנות ישראל לעקוב אחרי האבחנה הזאת, הביאה לגזירה של חכמי התלמוד. לא חומרה, אלא גזירה. עיין רבינו, איסורי ביאה, יא, א - יב. שאין אנו יכולים לבטלה אלא סנהדרין, לכשתתחדש, אם יתמלאו התנאים לכך. ואין לבלבל הגזירה הנ"ל, עם החומרה שנהגו בנות ישראל שאפילו ראו טיפת דם כחרדל בימים שהם דם נידה, שהתייחסו לאותו דם כדם זיבות של זבה גדולה וישבו על זה שבעת ימים נקיים. ובימינו, אין שום אישה יודעת אם היא נידה או זבה והאיסור הוא מכח הגזירה של חכמי התלמוד. לכן הפתרון הוא לא בביטול דין שבעת ימים נקיים, אלא בהכשרת מורי הוראה שיודעים דיני טהרה, הלכה למעשה, ויודעים כיצד להקל בכתמים וכיו"ב, ודבר זה ישפר את המצב. אשר לפתרון בעיית הנשים שפוריותן בזמן נידותן, בזמנו הרב שלמה זלמן אוירעבך זצ"ל ומרי הציע פתרון של רואה בשפופרת ונסוגו למעשה בגלל שהתנגדו לפתרון. לענ"ד צריך לחדש הדיון הצעה זו.