משנה תורה
שלום לכבוד הרב.
כיצד רבינו כותב, שהוא כתב את משנה תורה ע"מ שיוכלו לדעת הכל בקלות? הרי למתבונן יוודע שבכל מילה ובכל אות ברמב"ם, מונחים עומקים שיד האדם בקושי יכולה להשיגם? ויפה אמר מי שאמר שאין אף הלכה 'פשוטה' ברמב"ם.
לק"י
1. ראיתי שמארי מורה להסתמך על דעת השו"ע במצבים מסוימים, כגון סעודה שלישית ללא לחם כאשר אדם שבע מאוד, ולגבי חייל שאפשרויותיו לבשר חלוט לא קיימות לזמן רב. האם ישנו קו מנחה ברור ומדויק מתי אפשר לנקוט בפעולה כזו של לסמוך על השו"ע, באיזה סוג של מקרים?
2. בנושא שניצלים שטיגונם חליטתם (אם הבנתי נכון), מה בקשר לחיתוכם שיתכן שנעשה לפני הבישול אחרי שנמלחו העופות השלמים, מצב שמצריך לפי רבנו מליחה נוספת אם הבנתי נכון?
1. בשעת הדוחק כדאי הוא השו"ע לסמוך עליו בדברים שמצוותן מדרבנן, או שאיסורים מדרבנן, מצוותן מדרבנן כמו סעודה שלישית, ודברים שאיסורם מדרבנן, כגון תערובת דם בבשר, שהרי האוכל בשר מבושל שלא נחלט, אינו אוכל דם בפני עצמו, כי דם בפני עצמו אסור מן התורה, ולדעת רבינו, אפילו דם שנתבשל, אלא הוא אוכל בשר שנתבשל בשארית דמו, שלפי כל הערכה אין בו כזית בכדי אכילת פרס.
2. טיגון שניצל כמוהו כחליטה, אם השמן הרותח מכסה הבשר. אם חתכו הבשר אחרי המליחה, הדרך הראויה לאכילתו היא צלייה. אך יש מכשירים גם ע"י מליחה. ובדיעבד כשר השניצל שנחלט ע"י טיגון גם בלי מליחה. ושעת הדוחק של אותו חיל בדיעבד דמי.