אמירת ויושע בעת צרה
שלום לכבוד הרב זכור לי שבעת מלחמת המפרץ לאחר תפילת ערבית של שבת במניין תימני אמרו בעמידה כל הקהל את שירת הים ולאחר מכן עוד פסוקים, וכל זאת למען שמחשבת הרשע מבגדד לא תצא לפועל. ושאלתי היא: מה המקור לכך?
תודה רבה.
לפי מיטב ידעתי, מנהג זה נמצא רק אצל יהודי תימן. לפי שעה איני יודע את מקורו. אבל אין ספק שהפסוק תפול עליהם אימתה ופחד היה במרכז השירה שהפכה להיות תחינה בעת צרה. תחינה שיסודה באמונה שתשועת ה' כהרף עין "ויושע ה'". ואבותינו כל כך האמינו בה', ובתפילה אליו, עד כדי כך שאפילו הגויים שבסביבתם האמינו בכם התפילה של שירת הים. יש לזכור שהנוסח בשירה הוא תפול בלשון עתיד, ובשיר השירים רבה, פרשה ג, דייקו מכך שגם לעתיד תפול אימה על אויבי ישראל, ולכן פסוק זה נבחר לעת צרה. במיוחד שממקורות קדומים של יהודי אשכנז מצאנו שבברכת הלבנה נהגו לומר תפול עליהם אימתה ופחד, ישר והפוך, ומנהג עבר ליהודי ספרד, ומשם גם לתימן.