כלל גדול יהיה נקוט בידינו, אין יהודי מאמין מכחיש את הקבלה, כי היא היסוד שעליו עומדת התורה כולה.
א. את מתכוונת לספר הזוהר, שלא בא זכרו בספרי הרמב"ם. וכן גם לא בכתבי הרמב"ן ועוד ראשונים. והשאלה היא הא הרמב"ם הכיר את ספר הזוהר, ומהו יחסו אליו, היא שאלה קשה. יש אומרים שהוא הכיר, ושאם דברים מדבריו ממנו, אלא שעל שיטה זו קשה, שמדוע הרמב"ם לא זכרו. כי אין זה דרכו להתעלם מספרי יסוד של תורת ישראל, ויש אומרים שהרמב"ם לא הכירו. אשר לשאלה כיצד הרמב"ם מתייחס לדברים מדברי הזוהר? שאלה זוה יא כללית מאוד, כי ספר הזוהר עשיר הוא בתוכנו, ויש דברים מדברי ספר הזוהר שמצויים בדברי הרמב"ם. ויש דברים שהרמב"ם כנראה לא היה מסכים להם. אבל לא בגלל התנגדות לספר הזוהר, אלא בגלל התייחסות עניינית ונקודתית. כפי שקבע הרדב"ז שהוא גדול בנגלה ובנסתר, שאם דברי ספר הזוהר סותרים דין תלמודי, יש לנהוג כדין התלמוד, וכך היה בדעה הרש"ל שהוא גדול בנגלה ובנסתר, ועוד רבים וגדולים.
ב. היו בתימן שהתנגדו לספר הזוהר, אבל זו מחלוקת שכבר נסתיימה. כי היו לה סיבות שונות, והיא יצאה משליטה, ואיבדה כל פרופורציה. היום בארץ כל בעלי המחלוקת מכירים בנגלה ובנסתר. ומבינים שיש להקדים את הנגלה על פני הנסתר. לא כיפ שהיה בתימן בתקופה האחרונה אצל המון העם.