תלמיד חכם ודיוק בדברים
אני שולח את שאלתי פעם נוספת, כי אני מסופק אם היא נשלחה בפעם הקודמת בשל בעיה טכנית: לכבוד הרב שליט"א במסגרת עיון ולימוד הדף היומי התעוררה לי שאלה בכוונת מאמר חז"ל (ברכות ד ע"א): "למוד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז", וביאר המאירי שהכוונה שלא יאמר אדם דברים שיש לו פקפוק באמינותם. והנה, בתוס' קידושין ל ע"א ד"ה "אל": כותב כי כלל זה תקף רק ב"מילי דעלמא", אבל תלמיד חכם לא יגמגם. האם יש להסיק מכאן כי תלמד חכם משוחרר מההקפדה על דיוקם של דברים, אתמהה? אודה לקבלת תשובה אם אפשר לציין מראי מקומות במידה וישנם. בכבוד ובברכה
חלילה. היה חכם מחכמי התלמוד שלא היה מדקדק במסירת השמעות, ולא סמכו עליו, וציינו זאת בתלמוד, כדי שנדע שאין לסמוך על חכם שאינו מדקדק בדבריו. אבל חכם כשמו כן הוא, בשעה שדבריו נשמעים בפני רבים, שיש מהם עוינים וליצנים ועוד, מוזהר באזהרה "חכמים היזהרו בדבריכם". שמא מתוך דבריהם ילמדו לשקר, או לנאץ, או ללגלג על האמונה, על התורה ועל אישי התורה והאמונה.