1. אין איסור קינוח, אלא מדין מלבן. ודין מלבן הוא אך ורק בבדים ובבגדים. שהרי מותר לרחוץ כלים בשבת, אף שיש בהם שיירי אוכל דבוקים בהם. אלא שצריך להיזהר שלא ינקה כלי מתכת בצמר פלדה ששוחק את המתכת, וכן שלא ינקה כלים, שאין לו עוד צורך בהם בשבת, אבל כלי שיש לו צורך באותה שבת. וכן מותר לאדם לרחוץ כל גופו בצרכו, ולהסיר כל הלכלוכים שבו, וכן שיירי פודרה, אודם וכיו"ב. ואפילו בחמין מותר, פניו, ידיו ורגליו. ורק כל גופו אסרו, מדין גזירת מרחצאות. קצרו של דבר, מותר לסלק שיירי צבע מציפורנו, או מבשרו, בידו. כי בכלי אפשר שיש בכך משום עובדין דחול. החזו"א חשש שהצואה שבין הציפורניים לבין השר, יש לה דין מוקצה. גם לפי שיטתו זו, אפשר שניתן להתיר, משום גרף של רעי, כשהדבר מגעיל. אבל שיירי צבע אין להם דין מוקצה, כי הם דבוקים חזק בציפורן או בבשר. גם סילוק נוצה מבגד חדש, אסור משום מתקן מנא. ואין בסילוק שיירי צבע בציפורן משום מתקן מנא, כי אין האדם נחשב לכלי.
2. אם זו כוונתו, להוציא האש, ולהשתמש באש, זו מלאכה שצריכה לגופה. ואם לא התכוון להשתמש באש, בגופה של האש, זו מלאכה שאינה צריכה לגופה, שלפי השו"ע, פטור אבל אסור. ולפי הרמב"ם חייב עליה.
3. בימינו, יש להימנע מלקחת טרמפיסטים שאינם מוכרים בגלל אויבים המתחזים לחיילים ולדתיים, ואח"כ שובים או הורגים, ה' יצילנו.
4. אם אין בשעון שום סימן, ואם היא נמצאה דרך נפילה, ולא דרך הינוח, השעון של המוצא. כי השעון הוא מסוג הצרכים שאדם נזקק לו בכל עת, וגם אם השעון נפל, ובעליו לא הרגיש, חזקה עליו, שידע בהקדם שהשעון חסר לו, ויתייאש, אם אין בו שום סימן.
5. במקרה זה אתה חייב להכריז, דהיינו לפרסם מודעה על חשבון הבעלים, אם אכן האבידה יש בה ערך גם לאחר ניכוי דמי הפרסום. וכן להודיע למשטרה. ואם במשך שנה, הבעלים לא נמצא, אתה יכול לקחת את האבידה בשבילך, אבל עליך לציין בפנקס שלך את האבידות וסימניהן, ואת תאריך המציאה. ואת ערך האבידות. ולכשיבוא הבעלים וייתן את הסימנים, תיתן לו את הערך הכספי של האבידות (הצעת הרב פינשטיין).
6. הדבר ברור, שיש איסור לקרוא ק"ש כנגדה, אבל לגבי החזרה, אם מדובר בק"ש בלבד, אין בכך שום איסור, ויש בזה מצווה. אך אם אדם בירך בפני תמונה כזו, מאחר ואינה ערווה של אישה ממשית בחיים, רק תמונה, לענ"ד, אין להורות לחזור על הברכה (כגון ברכת המזון), מחשש ברכה לבטלה.
7. איני יודע בדיוק מהם. אבל מפי השמועה מדובר בסרטי תועבה, ולכן אין שום היתר לעבוד בהם, לא בייצור ולא בהפצה. והעושה כן, חוטא לעצמו, שהוא שקוע במ"ט שערי טומאה, ומכשיל את הרבים, במראות תועבה חמורים.
8. החזו"א קבע ובצדק, שהלכה זו בימינו, אין ליישמה. כי הלכה זו מקומה יכירנה, וחברה יהודית יהדותית מושרשת מאמינה בה' ובהשגחה, ויודעת יסודות האמונה, ורואה בתורה את התשתית היותר אמתית והיותר נכונה לחירות האדם ולכבודו, לא בחברה, שאינה יודעת תורה ורואה בתורה, שאינה מכירה אותם, כפוגע חלילה בחירות האדם ובכבודו, ואשר סבורה בטעות, שהחברה הדמוקרטית החילונית, היא הערובה לחירות האדם ולכבודו.
9. הלכה מפורשת היא שמותר לכפות כלי על ביצה, ואין בכך משום אוהל עראי, אבל יש להיזהר משימוש בקרטון מחמת הדליקה האפשרית, אפילו הוא גדול. כבר היו דברים מעולם.