"אני בדעה, שכל פסוק מן התורה, שנאמר במסגרת התפילה, יש לו דין של תפילה, ולא דין של מקרא. ומותר לקראו בעל פה, כדין תפילה. והטעם שלא קראו בטעמים, כדי לתת לקריאה אופי של ריצוי דברים לפני המקום. כיוצא בדבר, פסוקי מקרא, שאנו אומרים בדרשות שלנו, יש להם דין של תורה שבעל פה ולא דין קריאת מקרא. ורק בקריאת מקרא לצורך קריאה בס"ת, אסור לקרוא בעל פה. " זהו ציטוט דבריך. אם כן ילמדנו רבינו מדוע בכל הש"ס ובמדרשים מציינים חצי פסוק ומסיימים ב "וגו' " ?
דבריי התייחסו לאומר בעל פה דברים מן המקרא, שעליו היה לאמרם מן הכתב, בעוד שציטוטים מן המקרא בגמרא, שלנו, שבימינו היא כבר כתובה, וכל הבעיה שנותרה היא שצריכים לשרטט, אם כותבים למעלה משלוש תיבות מן המקרא, ולכן מצטטים רק ציטוט חלקי. ולכן יש מן החכמים שלאחר התלמוד, שבספרי ההלכה שלהם, הם כותבים הרבה מילים בר"ת או מילים חלקיות עם גרש.
