הכשרים למזון
לכבוד הרב ממתי התחיל להיות קיים מושג ה"הכשר" רבני לבתי אוכל ומצרכי מזון? האם מצינו מושג כזה בתקופת התנאים, אמוראים, ראשונים? ואפילו אחרונים? כולל אחרוני זמנינו שבגלות עד לפני קום המדינה? אם לא, כיצד הם רכשו מזון?
תו"מ, תבלין3
שאלה
לגבי תבלין רוזמרין, מה שכתב הרב להביא ראיה ממורנו הרב יוסף קאפח לגבי ביסבאס, לכאורה אפשר לחלק, שהרי בביסבאס הוא רוצה את החריפות לאכול רק מחמת חריפות מערבבו עם עוד ירק שיפיג את החריפות קצת. משא"כ לכאורה רוזמרין שבא בצמוד לתבשיל עיקרי כדי ליטת בו טעם. השאלה אם מבחינה מציאותית אנשים אוכלים רוזמרין כשלעצמו? דווקא לגבי קפה ראיתי בילקוט יוסף, הלכות שבת שיח (עמוד רמא) שכתב שמותר להערות מכלי ראשון על קפה קלוי כי הוא ראוי לאכילה בפני עצמו והביא עדות מהמהר"י פראג'י שאבקת הקפה ראויה לאכילה ואוכלי דרכים אוכלים ממנה. ויש שכתבו שאוכלים אותה עם סוכר (שו"ת חשב אפוד). אז לפי זה לכאורה אם יש קפה שגדל בארץ ראוי לעשרו אא"כ יש עוד סיבות שלא ידועות לי... כט"ס
תשובה
אין לזה שום קשר. ראשית, איסור בישול אף שעיקרו בדברי מאכל, הוא גם לדברים שאינם מאכל כמו מתכת ודונג, עיין רבינו, שבת, ט, ו. שנית, גם אם אבקת קפה נאכל עם סוכר, אין דבר זה עושה אותו בעיקרו לדבר מאכל, שחייב בתרו"מ, כי עיקרו לטעם ולצבע. לא כן הרוזמרין, הוא נאכל בסלט, ולו יש ערך תזונתי ותרופתי, כשהוא לעצמו. ולכן הוא חייב בתרו"מ.
