לפי הרמב"ם, רק משנכנס אב ממעטין בשמחה, והשמחה היא בבניין בית וחתנות לבנו. נופש - מותר. רחיצה בבריכה בלתי מעורבת - מותר. אולם, גם הרמב"ם פוסק שיש לשמור על מנהג אבות, ולכן גם יהודי תימן, שבדרך כלל פוסקים כמו הרמב"ם, מאחר ונמנעו מלהתחתן משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב ועד בכלל, הרי שהרמב"ם היה מורה להם לאיסור, אלא א"כ מדובר בחתן שטרם קיים מצוות פו"ר. כמו כן, גם הרמב"ם, היה מורה לבני אדם שחוששים ללכת לים או לבריכה (בלתי מעורבת), בימי בין המצרים, בגלל חשש טביעה, שאין להורות להם היתר (לא איסור ולא היתר), כי מאן דקפיד קפדינן בהדיה. והנה המנהג התפשט גם שלא בשמחה בכלל, ואפילו, לא שמחת נישואין. ואם כי, יש לבדוק עד כמה המנהג בתחום הזה של העניין מבוסס, אבל נופש שאין בו פעולות של שמחה, כגון שירה ומוסיקה - מותר. ואולי יש בו מצווה, כדי שהאדם יהיה בריא בגופו ובנפשו, הוא ובני ביתו, כדי שיוכלו לעבוד את ה', בבחינת וקוי ה' יחליפו כח.