יחסי מין הם צורך של האדם, כמו של בעלי החיים, אבל אצל האדם יש דעה. והדעה יכולה לקדש את חיי המין ויכולה לחלן אותם ולהביא אותם לדרגה של תעשייה מינית מגעילה ומכוערת, שאין כמותה בעולם הבהמה והחיה. היהדות בחרה בדרך של קדושת חיי המין, כי האדם נברא בצלם אלקים. והקשר המיני צריך להיות מבוסס על דעת האיש את אישיותה של האישה, ואת דעת האישה את אישות האיש, ועל הכרתם שהם מתחברים זה לזה, תודעתית ונפשית, וייעודית. לא רק כדי לספק הנאות רגעיות, אלא כדי לבנות בית, תא משפחתי, שבמרכזו טיפוח מורשת אבות. שמע בני מוסר אביך, ואל תטוש תורת אמך. דור לדור יביע אומר. חוויה בשלשלת הדורות של עמנו. תא מתאיה של אומתנו הנצחית. ולכן אין מקום לחיים בין איש ואישה בלי קידושין, כי אלה חיי תאווה שנקראים לצורך יפוי העניין חיי אהבה, כי אין בהם אהבת ערכים, אלא אהבת בשרם ושותפות. לא יותר. ומאחר ואין קשר מחייב, אם לאחד מבני הזוג כבר אין תשוקה לזולתו, מפרקים את החבילה. ויוצא שהאישה, שימשה רק כמספקת חיי מין לתקופה מסוימת. אלא לפי תורתנו הקדושה, האיש נבחן בהרבה מבחנים, אם באמת הוא אוהבת את מי שעתידה להיות אשתו, לא ייגע בה, ולא ייהנה ממנה מינית, כדי להפנים לעצמו שהוא אוהבה בשל אישיותה. ורק לאחר שקידש אותה, שהוא קשר הלכתי משפטי מחייב, ולאחר הכניסה לחופה בברכות, אז ורק אז, מותר לו לחיות עמה ורק בזמן טהרתה, כשיש לו ולה ייעוד לזכות בזרע של קיימא ולהנחיל מורשת היהדות. ובכך להתחבר לכל העם היהודי, ולבנותו. זהו קשר של אמת. כל קשר אחר, אם הוא לא נתבהם, הרי הוא שותפות בלבד, ואם חלילה, הוא נתבהם, הוא עלול להגיע לדרגה יותר גרועה מבהמה, כאמור לעיל, תעשייה מינית מזוהמת.