הלכות אבידה
כבוד הרב שלום,
ברצוני לדעת בנוגע לשתי נקודות הקשורות להלכות אבידה:
1. קיימות הלכות רבות המצביעות במקרים ובתנאים מסוימים כי האבידה שייכת למוצאה. ההסברים בהלכות מתייחסות לעובדות שונות ביחס לבעל האבידה ולא למוצאה. מדוע לא קיימת הנחת יסוד שאומרת שהאבידה בראש ובראשונה איננה שייכת למוצאה ומכאן שבכל מצב יתקיים איסור בעלות על האבידה בלא קשר למצבו של בעל האבידה?
2. מהו הדין לגבי מציאת שטר כסף ברחוב שאין בו כל סימן מזהה לבעלותו? האם נתינתו לצדקה אסורה מפני שהצדקה גם היא נעשית בזכותו של אחר? אני מודה לך על הזמן שהינך מקדיש לשאלתי. יוסי שלמה
1. כל אבידה שיש בה סימן, ההנחה היא שהיא של בעליה, עד שלא יתברר שבשל הנסיבות היא של מוצאה, כגון זוטו של ים, סימן העשוי להידרס ועוד. וכל אבידה, שאין בה סימן, ההנחה היא שהיא של מוצאה, עד שיתברר שבשל הנסיבות היא של בעליה, כגון בדרך הינוח, או חכם בטביעות עין וכיו"ב.
2. שטר כזה הוא של המוצא, ואם נתנו צדקה, תבוא עליו ברכה.