חיוב הבגד מהתורה הוא דווקא של צמר ופשתים ושיעורו כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המהלך לבדו בשוק. ויהיה דרך עיטוף וכיסוי על ראשו וגופו של האדם (רמב"ם ציצית פ"ג ב - ח). וכך כותב הרמב"ם "וכל זמן שמתעטף בה מברך עליה קודם שיתעטף, ואינו מברך על הציצית בשעת עשייתה מפני שסוף המצוה הוא שיתעטף בה". ובהלכה ב' כתב "אבל טלית של שאר מינין כגון המשי ובגדי צמר גפן וכו' אין חייבין במצות ציצית אלא מדברי חכמים כדי להיזהר במצות ציצית". ובהע' י' כתב מורנו הרב יוסף קאפח "וטלית קטן אין בו מצוה דאורייתא, ויש להיזהר בו כמ"ש רבנו כדי להיזהר במצות ציצית". ולכן בגד בן ארבע כנפשות שנמצא על בשרו גופו של אדם חייב בציצית מדרבנן ומותר לשים טלית קטן באופן בלתי אמצעי על גופו של אדם. שהרי התורה חייבה כל בגד בן ארבע כנפות בציצית, אף שאותו בגד מכסה גופו של האדם, בלי בגדי זיעה כמו גופיה, וכל המתכסה בבגד בן ארבע כנפות על בשרו, מבלי להטיל בהם ציציות, הרי הוא עובר בעשה. ואלה שפטרו מציצית גופיה, שיש לה ארבע כפנות, לא בגלל שאין להניח תשמיש מצוה על בשר האדם, אלא בגלל שגופיה היא בגד זיעה, ואין שמה בגד. לא כן שמלה, או חולצה או סדין שאדם לובש או מתעטף בהם.