אונאת דברים
שלום כבוד הרב,
מדי פעם חברה לעבודה מביאה לי מיני מטעמים שהיא אופה. המטבח שלה לא כשר ואני חושש להנות מהם. מצד שני אני לא רוצה לומר לה שאני לא מעוניין לקבל יותר את המאפים שלה כי היא טורחת עליהם רבות, עליהם גאוותה. יצויין שהיא יודעת בודאות שאני לא אוכל חלב ובשר יחד או מאכלים לא כשרים. פשוט היא לא מתמצאת בכל דיני הכשרות ולא מקיימת אורח חיים דתי או מסורתי. האם, על מנת לא להעליב/להביך/להרגיז אותה מותר לומר "דבר כזה לא טעמתי מימי" שהוא נכון מעיקרו כי לא טעמתי אותו כלל (ואח"כ בסתר לזרוק את המאכל)? מה גובר על מה: מידת רדיפת השלום והקירוב או אונאת דברים? או אולי הנושא של לאכול משהו שהוא חשוד כלא כשר גובר על שניהם ואסור לגמרי. אני לא יודע מה לעשות בנידון. רוב תודות ויישר כוח
הבעיה אינה רק אונאת דברים, כי מהבחינה הזאת, יש וניתן לשקר למען השלום. הבעיה היא שהיא תפרסם שאתה אוכל אותו מאכל, ובגלל שאתה אדם דתי, בעיניה, ובעיני אחרים, ששומעים אותך, האוכל ייחשב לכשר. לכן, אתה צריך להחמיא לה בדברים אחרים שהיא ראויה לכך, ואשר לאוכל, יש להסביר לה בעדינות, שאינך אוכל דבר שאינך בטוח בכשרותו, ואם אין אפשרות שהיא תקבל זאת בהבנה, קבל ממנה בנימוס, ואל תאכל, אלא תתחמק מלהיראות כאוכל.