דילוג לתוכן העיקרי

גדר ממרח על פי הסברו של מור"י ברמב"ם

שאלה

(עברתי על תשובות הרב בדין ממרח ולא ראיתי שרמז לזאת) אם אני מבין נכון, אין בכלל מושג של ממרח במובן של ימינו, אלא ממרח=ממחק (ולכן חייב משום מוחק) (הלכות שבת פי"א ו המפרק דוכסוסטוס מעל הקלף -- הרי זה תולדת מפשיט, וחייב. הדורס על העור ברגלו עד שיתקשה, או המרככו בידו ומושכו ומשווה אותו כדרך שהרצענין עושין -- הרי זה תולדת מעבד, וחייב. המורט נוצה מן האברה -- הרי זה תולדת מוחק, וחייב. וכן הממרח רטייה כל שהוא, או שעווה, או זפת, וכיוצא בהן מדברים המתמרחין, עד שיחליק פנים -- חייב משום מוחק. וכן השף בידו על העור המתוח בין העמודים, חייב משום מוחק). וכתב מור"י בהערה, כ"ה הנוס' בכל כ"י פנים. והכוונה פני הרטייה שלא תשאר מחוספסת ותכאיב לפצע, ולכן לקמן פכ"ג הי"א הסותם נקב בשעוה וממרח פני הנקב כדי שיחליק דופן החבית וכדומה זהו הממרח.... ובנדפס "שיחליק פניהם" נוסח מטעה הוא וכאלו מדובר בהחלקת פני השעוה או הזפת... ע"כ (ולא מובן לי א"כ מדוע הרמב"ם מזכיר בכל זאת שעוה וזפת בהלכה ?) לפי הנ"ל אין שום בעיה, למרוח בשבת כל מיני משחות, בין נספג בעור בין נשארת שכבה ע"פ העור/השיער, ואולי אפילו לכאורה לשים שכבת שומן על נשק בשבת שלא יחליד מהגשם... מה דעת כ'?
תודה וברכת יגדיל תורה ויאדיר!

תשובה

אכן, לפי רבינו אין איסור למרוח בשבת כל מיני משחות על עורו של האדם, בין נספג בעור, בין אם נשארת בו שכבה דקה. לא כן לגבי מריחת שכבת שומן על נשק כדי שלא יחליד, שאפשר שבמריחת כלי לצורך צחצוחו, או לצורך הגנה מפני חלודה, שהדבר אסור משום שדומה לגמר כלי, וכמכה בפטיש.