כוונות לא מובנות בתפילה
שאלה
בכמה סידורים משולבות בתוך התפילה כוונות שונות, למשל: "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן" (יכוון: תעאו) מה המשמעות שלהן? מה בדיוק צריך לעשות כשקוראים את זה - לדמיין את האותיות מול העיניים? או משהו אחר? והאם עדיף להתפלל תפילות עם הכוונות הללו או בלעדיהן?
תשובה
אלו הם כוונות קבליות. והן ראויות רק למי שכבר מילא כרסו בבשר ויין, כלומר שלמד ש"ס ופוסקים ומקיים המצוות כהלכה, ובנוסף על זה, ורק בנוסף על זה, הוא לומד בתורת הח"ן. אבל אדם שטרם הגיע לאותה מדרגה, די שיכוון את המשמעות הפשטית של הדברים. ולא מעבר לכך. צא וראה, רבינו שמשון מגדולי חכמי אשכנז כתב שבתפילה הוא היה מכוון כוונות שונות בק"ש, ולאחר מכן הוא מתפלל שיכוון רק כמו תינוק, כלומר רק כוונות פשוטות על מציאות ה' וייחודו. ואם הוא כך, כל שכן אנחנו.
