תפילה במקום סכנה
לק"י
התפילה במקום סכנה אינה מופיעה בסידור שיח ירושלם.
האם אין הנוסעים בכבישי "השטחים" זקוקים לה?
ומה היחס בין "תפילת הדרך" הנהוגה ותפילה זו?
בתודה לרב על קטעי ההלכה היומית ואוצר התשובות שבאתר, ובברכה.
אלישבע
האם יש לענות "כן יהי רצון" בברכת כהנים בחזרת הש"צ כשאין כהן?
רמב"ם, נשיאת כפים, טו, י, כתב שהש"ץ שאינו כהן, כשאין כהן מסדיר ברכת כהן, ואין הציבור עונין אחריו אמן. וכן כתבו הגאונים, וכן כתב הרי"ף בתשובה, וזאת כדי להבחין בין הש"ץ שאינו כהן כשאין כהן, שאינו מברך כמו הכהן, אלא מסדיר הברכה. והאבודרהם הביא תשובת הרי"ף, וכתב וכן כתב הרמב"ם. אבל האבודרהם כתב שיש מקצת יחידים שעונין כן יהי רצון במקום אמן. כלומר אפילו בימי אבודרהם היה זה מנהג מקצת יחידים לומר כן יהי רצון. אלא שמנהג זה התפשט בגלל שמרן בשו"ע, או"ח, קכז, ב, כתב: "ואין הציבור עונין אמן אחריו אמן אלא כן יהי רצון." אבל מהרי"ץ לא זכר עניין זה. ומשמע שבימיו טרם נהגו במנהג זה. ולכן צריכים להיזהר המתפללים תפילה אחת, שאין לומר כן יהי רצון.
לק"י
התפילה במקום סכנה אינה מופיעה בסידור שיח ירושלם.
האם אין הנוסעים בכבישי "השטחים" זקוקים לה?
ומה היחס בין "תפילת הדרך" הנהוגה ותפילה זו?
בתודה לרב על קטעי ההלכה היומית ואוצר התשובות שבאתר, ובברכה.
אלישבע
מכיוון שבימים אלו שליח ציבור מוציא ידי חובה גם את היודע להתפלל, האם ניתן להסתפק בשמיעה ועניית אמן?
איזה גדר של הסגת גבול יש בשינוי מנהגים קדומים ואילו בעיות הלכתיות עלולות להתעורר עקב כך?
הפסקה בשתיקה, האם נכללת בשיעורי ההפסק המקובלים "תוך כדי דיבור"?
היש נסיבות שאמירת: "ברוך הוא וברוך שמו" מהווה הפסק בין שני חלקי הברכה?
מהו שיעור ההפסק בתפילה אף שהוא בשתיקה המחייב לחזור לראש התפילה?
האם מסורת בני תימן אינה תואמת את שיטתו של הרמב"ם?
מהן משמעויות ההבדלים בין שתי הגירסות ומה הקשר שלהם להזכרת המלאכים?
כיצד התייחסה הקבלה לשני המנהגים הקדומים, אחד שבכל התפילות גורסים: "נקדישך" והשני שבכל התפילות גורסים: "כתר"?
במס' חולין נאמר שאין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל שירה למטה, כיצד מתיישב עם הגורסים "ועמך"?
שלום למרי רצון ערוסי ימלא ה' משאלותיך לטובה.
מהם המבחנים הקובעים להיתר עניית אמן בשעה שנמצאים רחוק משליח הציבור?
היש לדמות שמיעת הקדיש ממכשיר שידור כלשהו לציבור בבית הכנסת הגדולה שבאלכסנדריה שענו אמן לאחר הנפת הסודר ע"י החזן?
לשיטת הנוהגים לעמוד בזמן אמירת הקדיש, האם דווקא כששומעים הקדיש ישירות ממי שיש לו "חיוב"?
לה"ו שלום לכבוד הרב,
ראשית, אני מודה לרב על תשובותיו. כמו שהרב קאפח כתב על הרמב"ם בהקדמה לספר המדע ובכלל למשנה תורה שהיו מזקני תימן שכינו אותו "אור באפילה" ואני מוכרח לציין שכך אני מרגיש שאני יכול לסמוך על רב שהוא בדיוק כמוני מבחינת המסורת אבות ובכלל גם מכל שאר הבחינות (אידיאולוגיה וכו'). אשרינו מה טוב חלקנו. לאחר בקשת מחילה אני כותב מס' שאלות חדשות שהתעוררו לי ואני מקווה שאני לא מעמיס על הרב יותר מדי: (תזכורת: אני נוהג לפי הרמב"ם וכמהר"יק זצ"ל)
1. כתוב בפרק נ"ט במו"נ שאסור לאדם להגיד לקב"ה תארים מעצמו. לפי זה איך אנחנו אומרים בערב שבת "אנא בכוח"?
2.
שלום עליכם התחלתי להתפלל בבוקר במניין מוקדם יותר מוקדם מהמניין בו התפללתי בעבר אני לוי ואני יודע שכאשר אין כהן אז לוי לא יכול לקום עד רביעי בבית הכנסת בה התחלתי להתפלל המורי שמזמין מתעקש כל פעם מחדש שאני אקום לאחד המברכים, האם עליי להמשיך ולהתעקש ולא לקום או שמא עליי להתפשר? ונהוג כמותם המניין מונה כ 10-12 מתפללים
תודה
שלום כבוד הרב בבית הכנסת שבו אני מתפלל ישנו כהן שחי וגר עם גויה ועולה לברכת כוהנים, חזן ועולה גם לתורה בקשתי מאחד המנהיגים בבית הכנסת לומר לאותו כהן שלא יעלו אותו לשליח ציבור לא לברך ברכת כוהנים ולא לעלות לתורה תשובתו הייתה שהוא לא רוצה לגרום למחלוקת בבית הכנסת מה הדין? מה עלי לעשות כמתפלל?
תודה רבה
האם מספיק שיאמר "למדני חוקיך" תוך כדי דיבור ויחזור וישלים קריאת הפסוק השלישי?
לאחר שגללו הספר נתברר שלא קרא פסוק שלישי, האם גם בנסיבות אלו יחזור ויקרא הפסוק השלישי?
המתרגם בציבור בשבת, האם רשאי לקרוא התרגום ממקומו או לצידו של הקורא ליד התיבה?