רמב"ם, נשיאת כפים, טו, י, כתב שהש"ץ שאינו כהן, כשאין כהן מסדיר ברכת כהן, ואין הציבור עונין אחריו אמן. וכן כתבו הגאונים, וכן כתב הרי"ף בתשובה, וזאת כדי להבחין בין הש"ץ שאינו כהן כשאין כהן, שאינו מברך כמו הכהן, אלא מסדיר הברכה. והאבודרהם הביא תשובת הרי"ף, וכתב וכן כתב הרמב"ם. אבל האבודרהם כתב שיש מקצת יחידים שעונין כן יהי רצון במקום אמן. כלומר אפילו בימי אבודרהם היה זה מנהג מקצת יחידים לומר כן יהי רצון. אלא שמנהג זה התפשט בגלל שמרן בשו"ע, או"ח, קכז, ב, כתב: "ואין הציבור עונין אמן אחריו אמן אלא כן יהי רצון." אבל מהרי"ץ לא זכר עניין זה. ומשמע שבימיו טרם נהגו במנהג זה. ולכן צריכים להיזהר המתפללים תפילה אחת, שאין לומר כן יהי רצון.