מה שנאמר בגמרא ברכות, מב, א, תיכף לנטילת ידיים ברכה מחייב את כל בית ישראל ללא הבדל עדה. ותיכף לנטילת ידיים ברכה נאמר על מים אחרונים, וכך פרש"י לנטילת ידיים למים אחרונים ברכת המזון ולא יאכל כלום עד שיברך על מזונו, הרי שרש"י לא אסר הדיבור בין נטילה לברכה אלא שלא יאכל (עיין רמב"ם ברכות פ"ו כא הע' סד). עיין בטור או"ח קכו, שהביא שתי שיטות, האחת לפני מים ראשונים והאחת לפני מים אחרונים, וכתב שהרי"ף והרמב"ם בדעה שהכוונה על מים אחרונים והמקפידים לפני מים אחרונים בגלל שברכת המזון היא הברכה היחידה מן התורה.