שלו ם עליכם מהלכות עדות טז/יא נראה שפסילתו של הדיין בשל חשש של טובת הנאה נקבעת על פי אומדן דעתו הוא – הדיין משמש כרשות המבקרת את עצמו. ובניסוחו של הרמב"ם: "וכדרך שלא יעיד בדבר זה שמא נוגע בעדותו הוא, כך לא ידון באותו דבר...". שאלותי:
א. האם אכן הבנתי את הלכה והדיין מבקר את עצמו?
ב. אם אכן זה כך, האין בכך טעם לפגם? גם הדיין הראוי, רב המעלות, אדם הוא ונוגע בדבר אצל עצמו. בברכה ובתודה על זמנך דוד בן שלום קאפח