על התפילה מאת פרופ' ליבוביץ'
שלום לכבוד הרב,
ישנם הטוענים שהגותו של פרופ' ליבוביץ' אמונה עפ"י משנת הרמב"ם. מעיון במאמר הנ"ל נראה שמגמתו של המחבר הינה להבליט את ההבדל בין עבודת ה' לבין עבודת האדם שבתפילה. יחד עם זאת, הייתי מעוניין לדעת כיצד עולות רעיונותיו של פרופ' ליבוביץ' בקנה אחד עם משנתו של הרמב"ם.
1. על תפילות מיוחדות לרגל נסיבות מיוחדות מכנה הפרופ' ליבוביץ' "דרישה אוילית ומחוצפת שישנה הקב"ה ממנהגו של עולם לטובת המתפלל". --- ומה עם תפילת משה לרפואת מרים אחותו? --- ומה עם תפילת משה על העם ותשובת ה' "סלחתי כדבריך"?
2. לדעת פרופ' ליבוביץ' השגיאה בשימוש בתפילה למילוי צרכי האדם, שכביכול עפ"י שיטה זו התפילה מיועדת להזיז את הקב"ה מעמדתו הקודמת. והיכן דברי חז"ל שתפילה ותשובה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה וכפי שלמדונו רבותינו שהכונה לפי הרמב"ם ( בהל' תשובה) שתכלית פעולות אלו להשפיע על האדם ולגרום לו שישנה מידותיו ואז יכנס לסטטוס של זכאי
3. לדברי המחבר "יש טעם לפגם בכל מיני 'תפילות לעת מצוא' המחוברות עפ"י הזמנה...'תפילה לשלום המדינה'. --- ומה עם התפילות המנויות בהל' תעניות להסרת מפגעים? --- ומה עם דברי חז"ל "הוי מתפלל לשלומה של מלכות"? וכבר הארכתי די, למרות שישנן שאלות נוספות בהקשר מאמר זה במיוחד שהינו מתעלם מתקופה של למעלה כ -1000 שנים ממשה רבינו ועד לעזרא הסופר ומן השמים ישלמו שכרו
התיאור הרצוי הוא בדרך כלל רמבמ"י. לא כן ביחס למצוי. הוא בד"כ בוטה, הוא מגחך והוא מבטל. והרמב"ם לא כך התייחס למצוי. רק לעתים נדירות, ובעיקר ביחסו כלפי הנחשבים לרבנים וחכמים. לא כך היה יחסו להמון העם. כלפיהם הוא היה מאופק ואבהי. בבחינת מתוך שלא לשמה יבואו לשמה. ומוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ולא יאכלו בשר תמותות נבלות, ומוטב שיהיו שוגגין ולא מזידין. ועוד לרוב. זאת ועוד, צדקת, שמשה רבינו הנחה אותנו לצעוק אל ה', ומי כה' אלקינו בכל קראנו אליו. וחכמי ישראל התקינו לנו, כפי שציינת סדר תעניות, וכולם הובאו ע"י רבינו. ופשוט שגדולי ישראל כשהתפללו בגין מקרי הזמן, כפי שכתבת, התכוונו קודם כל להשיג הכנעה ויראת ה'. וגם לצרוב בתודעתם, שה' הוא מקור הטוב וההצלחה, לא כמשביר, ואנו לא כצרכנים, אלא ע"י שנידבק בו, בדעתנו, ונזכה להשגחה פרטית. והמון העם שמתייחסים לה' כמשביר לצרכנים, אינם עובדי עבודה זרה, אלא תמימים וישרי דרך, שעלינו ללמדם הדרך העולה בית אל, ולא לדחותם באמת הבניין. זוהי שיטת רבינו, ובה נידבק.