לכבוד הרב שלום כתבו הפוסקים שבכל מקום שספרי המקובלים חולקים על התלמוד הלכה כתלמוד, ומכל מקום אם הזוהר מחמיר יש להחמיר כדבריו. עיין כנסת הגדולה, שו"ע הרב סימן כ"ה, משנ"ב סימן כ"ה ולא ראיתי פוסק שחולק על זה שיש מידת חסידות להחמיר כמו הזוהר גם אם הוא חולק על התלמוד. ולא הבנתי מדוע יש היתר להחמיר כמו הזוהר. הרי מקור סמכות התלמוד לפי מה שכתבו הראשונים הוא כמו מקור הסמכות של סנהדרין גדולה, ויש אומרים שחל על התלמוד הלאו "לא תסור" כיוון שהסכימו עליו כלל ישראל וחכמיו. וכמו שאסור להחמיר על פסק של סנהדרין גדולה, וראה מה שכתוב בגמרא ברכות י, ב על רבי טרפון שהחמיר לצאת ידי חובת שיטת בית שמאי בעניין קריאת שמע אחרי שנפסקה הלכה כבית הלל, ומשמע שהוא הדין כאן - אחרי שנפסק בתלמוד הדין דלא כזוהר, כיצד מותר להחמיר ולמה זה לא דומה למקרה של רבי טרפון? ובפרט לפי מה שמבואר בב"י שהטעם שהלכה כתלמוד נגד הזוהר הוא בגלל שהזוהר מייצג את שיטת רשב"י וברוב המקומות אין הלכה כרשב"י אלא כחבריו. ואם התלמוד פסק אחרת מהזוהר אז זה בגלל שהוא תפס שהלכה לא כרשב"י. ולכן כמו שלא מצינו מישהו שיחמיר לנהוג כרבי שמעון אחרי שנפסקה בתלמוד הלכה כרבי יהודה, כך לא מובן למה להחמיר כמו הזוהר אחרי שנפסק בתלמוד אחרת? ויותר מזה - גם אם יבוא היום אדם ויחליט שהוא רוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כיום כמו בית שמאי או כמו דעות בגמרא שלא נפסקו להלכה - לא נראה שמותר לו לעשות כן ואיסורא מיהא איכא. את השאלה שלחתי עכשיו לעוד רב