טוחן בשבת לשיטת הרמב"ם (המשך)
שלום הרב, אני מודה לרב על תשובתו על שאלתי הקודמת (http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=99692 ), אבל יש לי עדיין שאלות:
1) הרב חילק בין ירקות וזרעונים לפירות האדמה. שאלתי היא מהי ההגדרה של פירות (עץ או אדמה), ירקות, וזרעונים. מה קובע? הגודל שלהם?
2) הרב כנראה לפום ריהטא לא ענה על שאלתי השניה, ואני מעתיק את תמציתה: מנין למד רבנו הרמב"ם (בפרק כא מהלכות שבת הלכה כ) שכדי לדוק פלפלין בשבת צריך שני שנויים (ביד הסכין ובקערה) ולא סגי בשנוי אחד, והלא פשט הגמ' (שבת קמא ע"א) אינו כן.
תודה.
ירקות - עניינם מובן. זרעונים - הם דגנים וקטניות, ודרכם להיטחן. פירות - הם דברים הנאכלים, והם "בשריים", לא עליים, ולא זרעונים, בדרך כלל הם גדלים בעצים, אבל גם בירקות כמו דלועים. ובכל אלה, אין דרך טחינה בשבת.
2. בגמרא, שבת, קמא, א, אמר רב יהודה, ואני פלפלי, מידק חדא חדא, בקתא דסכינא - שרי. תרתי - אסור. רבא אמר, כיון דמשני - אפילו טובא. ופירש רש"י, שם: דקמשני, שלא ברחיים ושלא במדוכה. ורבינו, שבת, כא, כ, פסק כרבא. שהתיר יהודה פלפלים ולא רק אחד אחד, כרבי יהודה. והטעם הואיל וכבר שינה. ומשמע שלטחון במדוכה אסור בכל אופן כי זוהי הטחינה האסורה מן התורה. ולכן, כתב רבינו "אבל במכתשת חייב". לכן משמע לכתוש ביד הסכין במדוכה, אסור מדרבנן. משום עובדין דחול, שהרי רואים מדוכה. ואם כן, רב יהודה חידש להתיר שכותש ביד הסכין בקערה. אלא שהחמיר דווקא פלפלה אחד, אח. ורבא אמר, מאחר וכבר שינה לגמרי, שאין מדוכה. וגם בידית הסכין, מותר אפילו פלפלין רבים. וכך פסק רבינו.