ע"פ פסקי הרמב"ם, א) בדין כפיית המיטה, מהי "כפייתה" ומהי "זקיפתה" אם לא ניתן לכפותה? מיטות גדולות שיש בבית שאין אפשרות טכנית להציבן באופן שונה מעמידתן הרגילה - מה עושים בהן?
ב) מהי הגדרתה המדויקת של "שלילת" קרע?
ג) אני מבין שהן הקריעה והן ברכת דיין האמת הן בשעת שמיעת דבר המיתה. האמנם? ומה עושים כשהמשפחה נוהגת אחרת (בשעת הקבורה/הלוויה וכד')?
ד) חליצת כתף על אב ואם - גם היא משעת שמיעה? ומה עושים כנ"ל כשלא נהוג הדבר אצל האבלים (וכן הציבור המתכנס ללוויה)?
ה) מה עושים בהליכה אחר המיטה כאשר הנהגת הציבור והחברא קדישא היא שאין בני הנפטר יוצאים אחר מיטתו? ו) פוסק הרמב"ם שבלשת הימים הראשונים אין האבל יוצא כלל ומכאן ואילך יוצא לבית אבל אחר. האם זה גם ביום השלישי עצמו או רק מרביעי? איך דין זה עומד ביחס למנהג ההליכה סביב הר הבית באבלות "מה לך מקיף על השמאל, שאני אבל, השוכן בבית הזה ינחמך" (הל' בית הבחירה פרק ז), והובא במסכת שמחות "ביום הראשון וביום השני אין נכנס להר הבית, ובשלישי נכנס ומקיף דרך שמאל". האם הליכת האבל לשמאל שתיאר הרמב"ם היא ביום השלישי (כמסכת שמחות), לאחר היום השלישי (בדומה להליכה לבית אבל אחר) או לאחר שבעה? אם תיאור הרמב"ם מדבר על תוך שבעת ימי האבלות, טבילת האדם לקראת העלייה (אם טמא קרי) תותר כמו שהותרה טבילה לאכילת קרבן פסח למי שבשבעת ימי אבילות?