במשנת הרמב"ם
הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק מציין שמה שישאר מהאדם לעתיד לבוא זה קיום נפשו במושכלה, האם קיימת במשנת הרמב"ם הישארות של הנשמה? היכן? בעניין פסיקת הלכה ישנו כלל של הלכה כבתראי ולכן כאשר יש מחלוקת בין הירושלמי לבבלי פוסקים כבבלי. האם הרמב"ם פוסק לפי כלל זה? ואם לא אז מדוע?
בתודה מראש אופיר