בטחון בקב"ה לקראת הגאולה
שלום לכבוד הרב.
יש לי שאלה (מעט ארוכה, במחילה) בנוגע לבטחון בקב"ה. לעיתים אנשים שואלים שאלות בנוגע לאסונות כאלה ואחרים שאולי אנו עומדים בפניהם, כחלק מתהליך הגאולה. ע"פ הרמב"ם התחזיות אכן לא אופטימיות במיוחד... התשובה הרגילה, כמעט באופן אוטומטי, שהם מקבלים היא: "בטח בקב"ה, נוסיף תורה ומעשים טובים ויהיה בסדר". אכן, בזמן יציאת מצריים, בני ישראל צעקו למשה, והקב"ה עזר והים נבקע. בזמן המן מרדכי כינס את היהודים, הם התאחדו, צמו ונגאלו. אך בזמננו אנו - איפה משה, ואיפה התפשטותו של משה (מרדכי) שלנו? כיצד ניתן לפעול יחדיו ללא הנהגה?! אין לנו הנהגה, ובדרך הטבע - לא צפוי שנתכנס יחדיו, ככה סתם, ונשוב, כעם מאוחד, לקב"ה. אנו הרבהיותר קרובים למצבנו לפני השואה (וגרוע מזה) מאשר למצבנו ביציאת מצרים, או בשושן. אולי יש לנו לבטוח בקב"ה, אך נראה כי יותר קשה להאמין בעצמנו כעם. "רבה אמונתך" אנו אומרים ב"מודה אני", הקב"ה מאמין בנו, אבל אני לא רואה סיבה להאמין בנו כעם, כשאין לנו הנהגה ראויה. מה שונים אנו מדור השואה? למה צפוי לנו עתיד טוב יותר? הכיצד אנו אמורים לצפות לגאולה, כאשר ע"פ הרבה רבנים כולל הרמב"ם, ישארו מאיתנו מעטים בלבד שיזכו לראות אותה? כיצד נעשה זאת "בשמחה"? ארגונים מספר יש כיום לקירוב והפצת היהדות, שעושים עבודת קודש. חסידות חב"ד, ארגוני מעייני הישועה, ראש יהודי ועוד. אך נראה כי עבודה חשובה זו - היא מעטה מדי, וכיום - כבר מאוחר מדי. מה עושים? לתשובתך אודה, מתנצל על האריכות. בכבוד רב
ערבבת בין שני דברים: בין משבר המנהיגות וחוסר האחדות שיש בימינו לבין הציפייה לגאולה ומימושה לפי הרמב"ם. אשר למשבר המנהיגות וחוסר האחדות, לצערנו, אתה צודק, שיש לנו משבר כזה בימינו. אמנם לא כפי שהשווית משבר זה לשואה, אך הוא משבר חמור ועלינו להמשיך להתפלל לאבינו שבשמים, שישיב שופטינו כבראשונה ואת צמח עבדך תצמיח. אשר לציפיייה לגאולה כל יהודי צריך להאמין בגאולה ולצפות לה, אך אם נפטר בטרם הגיעה, די לו במה שהוא זוכה בחיי העולם הבא, שהוא התכלית האמתית. ויש מגדולי ישראל שאמרו על המשיח, ייתי ולא אחמיניה, שיבוא ולא אראנו, בגלל הצרות שיקדמו למשיח, שנקראו חבלי משיח.