קריאת נשים בתורה

לצערי, טרם קראתי את דברי פרופ' דניאל שפרבר הי"ו, מלבד הדברים שאתה מביא בשמו. אך עליי לציין שמדובר בתלמיד חכמים, ישר וענוותן וחוקר מלומד. ומופת מבחינה משפחתו הוא ורעייתו ובניו ובנותיו. עם כל זאת, לפי הדברים שייחסת לו, מורנו הרב יוסף קאפח לא היה מסכים עמו כלל. בצדק ציין מורנו הרב יוסף קאפח בלשון הברייתא סתם ולא פירש שאישה לא תקרא בציבור. וכך נעל את הדלת לפרשנויות שבאמצעותן אולי ניתן להתיר בנסיבות מסוימות שאישה תקרא בציבור, הנימוק היחיד שכתב רבינו הוא לשון הברייתא, מפני כבוד הציבור. ולא פירש מהו כבוד הציבור. ולכן מורנו הרב יוסף קאפח פירש שאישה שקוראת בתורה בציבור, פוגעת בכבוד הציבור, שהיא שאינה קשורה למושג ציבור כלל (הנשים יכולות להגיע לדרגות גבוהות, אבל כיחידות, האמהות, מרים הנביאה ודבורה ועוד). כי עשר נשים אינן רשאיות להתפלל בציבור, לומר קדושה וקדיש, ולקרוא בתורה. אפילו כל אחת היא אישיות גדולה באמת. והיא אינה כקטן שהוא עתיד להיות מרכיב של ציבור. ואין הדבר קשור לא לצניעות ולא לכך שגברים אינם יודעים לקרוא. שהרי גם אמא אסור לה לקרוא בתורה בקרב עשרה בניה, ורק בניה. מטעם כבוד הציבור כנ"ל. ולכן הלכה זו היא לכל הדורות. לעומת גישתו של מורנו הרב יוסף קאפח שאין בה לחלוטין גישה מזלזלת לכבוד האישה, אלא נאמנות להלכה שחילקה בין יחיד ובין ציבור. ואין זה פחיתות כבוד לנשים שהתורה לא הטילה עליהן מטלות הציבור. כשם שאין בזה פחיתות בלבד שהתורה לא ציוותה אותן במצוות עשה שהזמן גרמא. ופרופ' שפרבר שצדק שכוחא דהיתרא עדיף, צריך היות נאמן להסבר מדוע כוחא דהיתרא עדיף, משום שהמתיר מבסס היתרו היטב. ואם כן, חובתו להוכיח בצורה ברורה שבאמת ברוב הציבור שחששו לו חז"ל הוא כבוד הגברים שלא ידעו לקרוא, ומדוע ההלכה התייחסה אליהם בשם ציבור. היה לו לומר כדי שלא לבייש את האנשים שאינם יודעים לקרוא. ומדוע אי הזמנתן לקריאה בציבור יש בה פגיעה בכבוד הבריות, האם כשיצאה מרים והנשים במחולות, ולא הזמין גבר לזמר, יש בכך פגיעה בכבוד הגברים?! זאת ועוד, אמא שיש בימינו מגמות להכיר ברצון של הרוצות להשתוות לגברים, ולהיות מעורבות בתפילת הגברים, מתוך תפישת עולם מוטעית, שכאילו יש בהפרדה בין המינים הפליה לרעה של הנשים. אבל מורי הוראה צריכים להיות זהירים בהוראתם. מצד אחד באמת יש לעמוד על המשמר, שלא לפגוע בכבוד שום בריה, לא איש ולא אישה, כי חביב אדם שנברא בצלם, ללא הבדל לאיש או אישה. ומצד אחר, יש לשמור על ערכי היהדות שאחד מהם הוא הצניעות, והלכות הצניעות אינן מפלות לרעה את הנשים. נהפוך הוא מגינה על כבודתן האמתי. צא וראה הנאמר בתוספתא, סוכה, הובא בגמרא סוכה, נא, ב, בראשונה היו בשמחת השאובה, נשים ואנשים באותו מרחב, כשהאנשים הם הגבורים, עיין היטב בפיהמ"ש להרמב"ם, והנשים מסביב, בנות חורין. כשראו חכמים שנתנו עיניהם בנשים, התקינו לנשים עזרת נשים מוגבהת. והרבה תמהו, אם בלאו הכי כבר נהגו שהאנשים והנשים נמצאים באותו מרחב ובאותו גובה, ורק מחיצה מבדלת ביניהם, מה היה אמתי יותר מאשר לדלדל את אותה מחיצה, עד להורדתה, ולהכיר בחברה יהודית מעורבת שבאה לבית ה' לשמוח לכבוד ה'. אבל חז"ל בחכמתם הקדושה ידעו שע"י תערובת המינים לא יהיו לא שמחה אמתית בה' אלא שמחת גברים ונשים, ולא תהיה הגנה של כבוד הנשים, אלא אולי ניצול נשיותן ע"י גברים רשעים. ולכן שמירת הצניעות במקרה זה היא היא המהלך האמתי יותר, הן לכבוד הנשים והן לריסון הגברים, והן לשמירת קדושת המקום והשמחה. כללו של דבר, איני רואה פגיעה בכבוד הנשים בכך שהיהדות מקדשת את ההפרדה בין הגברים והנשים, לא מתוך הפליה ולא מתוך זלזול בכבוד הנשים, אלא להיפך מתוך שמירה על כבוד הנשים, ועל ערך הצניעות, שהוא ערך חשוב למדי ביהדות. וההלכה שאשה לא תקרא בציבור, מפני כבוד הציבור, לא זזה ממקומה.