הערמה
שלום לכבוד מארי רצון ערוסי הלוי שליט"א, רב הישוב אני דר בו הסביר לנו שאין לבעלי בתים למכור את החמץ שלהם בערב הפסח משום שהמכירה ההיא היא בעצם הערמה שהתירו במקרה הצורך משום שמדובר על הערמה באיסור של דבריהם ז"ל. וגם סיפר לקהל באותה הזדמנות שגם מקובל להערים בנוגע לקדושת בכור בהמה טהורה בימינו למרות שבמקרה הזה מערימים על איסור תורה. האם היתר ההערמה המאפשרת הנאה מן בכורות בהמות טהורות הוא ממקור בעל סמכות להורות להערים בכך? בברכת התורה, אליעזר
דע שיש לחז"ל יחסים שונים להערמות השונות. יש מקרים שלפי הנסיבות המיוחדת שלהם, מחרימים נגד המערים יותר מן המזיד. ויש מקרים, שלפי הנסיבות המיוחדות שלהם, חז"ל היו מתירים, גם בלי הערכה. אך הנהיגו הערמה, והורו אותה לכתחילה, כי היא מהווה תזכורת, שחז"ל סברו שחשוב שתהיה כזו. המקרים רבים מאוד וההערמות רבות, ואין לי פנאי להתייחס בהיקף בליווי דוגמאות. גם אני מסויג ממכירת חמץ לגוי, אבל לא הייתי מסביר לציבור שהתירו מכירת חמץ, אף שזו הערמה. לא זו הדרך. כי המוכרים מוכרים את החמץ בדרכי קניין רבות, והם מתכוונים לכך, אלא שיש חסרונות לאותה מכירה. ולכן לצורכי רבים, וכלל ישראל, כדאית אותה מכירה, על אף חסרונותיה, לסמוך עליה, אבל לא בגלל הערמה. והמכירות לצורך בכורות, הן אכן נראות הערמות, אבל די בהן כדי להתגבר על האיסור, לא כמו החמץ. כי אין הכרח בשותפות מלאה בין יהודי וגוי בבהמה הטהורה, כדי להתגבר על בעיית הבכורות.