ברית כרותה לשפתיים
לק"י כבוד הגאון רבי רצון ערוסי יצ"ו יבאר לנו מרי היאך נסביר דין זה שהביאו רבנו בהלכות אבל, שאין הנשיא אומר לאבל שב משום שמשמע שישב באבלותו. וקשה מזה היאך נבין מה שהביא רבנו בהלכות רוצח ושמירת הנפש, שאין לאדם לקלל עצמו, והביא טעם משום שנאמר השמר לך ושמור נפשך וכו'. איך נסביר בשימת לב למחשבת רבנו בענין פתיחת פה לשטן. יבאר לנו ושכמ"ה אליה כלף
אכן רבנו פסק שאסור לאדם לקלל עצמו משום השמר לך, סנהדרין, כו,
ג. ושאסור לנשיא לומר לאבל שקם מפני שישב שלא ישתמע שידבר באבלו, אבל... אבל נראה שרבינו אינו מסביר את עניין כפשוטו, כפי שהסבירו רבים ברית כרותה לשפתיים, ואל יפתח פיו לשטן, אלא שאסור לבני האדם להתנהג באופן שלפי הבנתם יש בזה נזק. והמקלל עצמו סבור שהוא מזיק לעצמו, ולפי סברתו יש עליו איסור, ושנשיא אומר לאבלים שעומדים מפניו לשבת, שמשתמע באוזני ההמונים שהוא מקללם, שישבו עוד ועוד באבלם, ואין ראוי לנהוג כן.