הנאמר בפי"ח ה"א, הוא ביו"ט שני של החג הראשון שלאחריו חול המועד, ואחרי אותו יו"ט שני יש חול המועד, והרי גם בחול המועד שהוא קל יותר מיו"ט שני, אסור להתאבל, ולכן אין אבלות ביו"ט שני כזה. אולם הנאמר בפ"י הי"ב, הוא ביו"ט שני של החג האחרון, שאחריו ימי חול שמתאבלין בהן, ביו"ט שני כזה, נדחה מפני אבלות של יום ראשון שהיא דאורייתא, הואיל ויו"ט שני כזה היה ראוי להיות חול (לא חול מועד) ורק מדבריהם אינו כיום חול, ולכן נדחה.