מנהג - הלכה
לק"י לכבוד הרה"ג הר' רצון ערוסי הי"ו מדי פעם בפעם אנו מתארחים אצל הורי אשתי באחד המושבים באיזור השפלה. איני יודע היאך נוהגים יתר בתי הכנסת במושב, ושמא הוא מנהג כל המקום, אולם בבית הכנסת בו אנו מתפללים נהוג הוא שבמנחה של שבת עולה ילד קטן, שטרם מלאו לו שלוש עשרה למצוות, וקורא בקול את "ובא לציון" ולאחריו קדיש!!! כשהוא אמור, כביכול, להוציא את כולם. ראשית,
רציתי לשאול את כת"ר האם מכיר הוא מנהג זה? שנית, אם אכן מנהג זה נוגד את ההלכה, האם יש מקום לייחס חשיבות ומשקל רב יותר למנהג עד כדי כך שיגבר על ההלכה? ומן הכלל אל הפרט, האם יש מקום בכלל להפעיל מערכת איזונית כזאת שתשים על משקל המאזניים מצד אחד את ההלכה ומצד שני את המנהג? הרי ידוע לנו שמנהגים אינם נולדים לאויר העולם באופן סתמי. בטח ובטח לא כשעסקינן במנהגים של אבות אבותינו מעדת קודש יהדות תימן, אשר יסוד אותם מנהגים שאוב מהררי קודש. אקדים ואודה לכת"ר על תשובתו.
מנהג זה אינו כהלכה. כי לפי רבינו בהוראתו האחרונה, גם קדושת יוצר וגם קדושת סדר היום, ובא לציון, אסור ליחיד לאמרה. ומאחר ויש צורך בעשרה כדי לאמרה, אין היחיד הקטן שטרם הגיע לגיל חיוב המצוות, יכול לומר קדושה זו בציבור. ואפילו למתירים לומר קדושה זו ביחיד, הם אינם מתירים לומר קדיש ע"י קטן. לבד מקדיש שנקרא בימינו קדיש יתום, שיש מתירים ליתום קטן לאמרם וגם היתר זה תלוי בחוט שערה.