רמב"ם הל' אישות ח, ט: ט עַל מְנָת שֶׁאֲנִי צַדִּיק–אַפִלּוּ רָשָׁע גָּמוּר–הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָּפֵק, שֶׁמֶּא הִרְהַר בִּתְשׁוּבָה בְּדַעְתּוֹ. עַל מְנָת שְׁהוּא רָשָׁע–אַפִלּוּ צַדִּיק גָּמוּר–הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָּפֵק, שֶׁמֶּא הִרְהַר בַּעֲבוֹדָה זָרָה בְּדַעְתּוֹ: שֶׁעֲווֹן עֲבוֹדָה זָרָה גָּדוֹל הוּא, וּמִשֶּׁיְּהַרְהַר לַעֲבֹד בְּלִבּוֹ נַעֲשָׂה רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמָר "פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם" (דברים יא, טז), וְכָתוּב "לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת - בֵּית - יִשְׂרָאֵל, בְּלִבָּם" (יחזקאל יד, ה). חתן נכנס לחופה כאשר כולם מכירים אותו, ואפילו ברגע זה הוא מוגדר על ידם כרשע גמור, והנה הוא אומר לזו שהסכימה להתחתן איתו : "הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק" - אנחנו אומרים הרי זו מקודשת, כי ייתכן והוא באמת צדיק כי שמא הרהר בתשובה בדעתו ?! כיצד זה ייתכן, ואיך זה מסתדר עם הל' תשובה? אומנם אנו מוצאים דעה כזו בחז"ל, אך היכן למדנו רבנו שאדם המהרהר בתשובה הרי הוא כבר נחשב לצדיק? 2 - ( = אולי מכאן למדו האחרונים שחתן נמחלים לו כל עוונותיו... ?!! )