שלום כבוד הרב יש לי כמה שאלות בתחום הדיבור שיש לי ספק בהם
1. חומרת דיבור בבית הכנסת - אומרים כי מאוד חמור השאלה שלי היא אם מותר לי להגיד "שלום" לחברי כשאני נכנס לבית הכנסת? (לצערי לפעמים אני מגיע באיחור)
2. חומרת דיבור בבית הכנסת - האם מותר לי לדבר בבית הכנסת בסיום התפילה או לפני התפילה דיבור אהוב? (לפי הרמב"ם זה דיבור של חיבה, עצות טובות, דיבורים שמחממים את הלב)
3. חומרת דיבור בבית הכנסת - אם למשל אחרי התפילה בבית כנסת נשארתי ללמוד ביחד עם חבר תורה ואז אחרי שמדנו תורה ישבנו עוד קצת וסתם דיברנו על צבא למשל אז האם זה אסור? או שמה האיסור של דיבור בבית הכנסת מתייחס רק לבאמצע התפילה שכן זה מחטיא את הרבים בתפילתם. וכן האם הכתוב תקף גם על בתי מדרש (שאסור למשל לדבר על צבא גם בבית מדרש)??
5. רשום ששניים יושבים ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים - אני חי בחברה חילונית ולא קל לי ליישם את זה. תמיד משפחתי מדברת על דברי חולין, אפילו בשבת וזה משגע אותי ואז כשאני הולך לחדר ללמוד תורה כי אני בטוח שזה מושב לצים אז אמי נעלבת וטוענת שמאז שחזרתי בתשובה אני סגור מדי, כמובן שאני לא מקשיב לה (למרות שזה חוסר בכיבוד הורים) אבל השאלה שלי היא איך אני לא גורם לה להיעלב? ומה אני עושה למשל שהחברה מתחילים מושב לצים ואני משתעמם אז אמנם לפעמים אני מצליח לפתוח איתם שיחה על הדת אבל כשאני לא מצליח מה עלי לעשות?
6. האם מותר לי להלבין פני חברו ברבים בפני עבירה? שהרי ליד החברים זה יעשה לו כמו פטיש בלב ואז יש סיכוי טוב שיסור מן העבירה. אתן דוגמה: ישבה חיילת איתנו עם החיילים היא התחילה לדבר על זימה ודברי זנות ואז העלבתי אותה בפני כולם, התחלתי להעליב אותה כמה היא חוטאת (לא על אותו חטא אלא בכללי ש"תראי איך את נראית, תתביישי שאת מדברת על הדבר הזה..") האם חטאתי? או דווקא נדמה לי שעשיתי איזה מצווה? וכן האם מותר לעשות זאת בפני מישהי מאוד לא צנועה? שכן בנות ישראל לוקות בעבירה זאת מפני שהם לא יודעות שזוהי עבירה וברגע שאלבין אותה יש סיכוי טוב שהיא תבין...
7. אימי תמיד מרכלת, באמצע הריכול היא שואלת איתי שאלות מה אני יכול לעשות במצב כזה? כן מצבים דומים עם חברים שמרכלים על פלוני אפילו לצערי לשון הרע ואז שואלים אותי שאלות על זה, מה אני עושה? להתחמק? לענות "לא יודע"? או להטיח בהם: "זה לא מעניין אותי"....
תודה מראש כבוד הרב וסליחה על ההטרדה...