דיבורים בתפילה
שלום רב!
באחד מימי שבוע שעבר, הגעתי לביהכנ"ס, והגעתי באיחור. התחלתי להתפלל, הגעתי לסוף ברכות ק"ש ("תהלה לאל עליון.."), וחיכיתי לחזן שיתחיל בחזרה כדי לשמוע קדושה. בינתיים אמרתי שניים מקרא ואחד תרגום. חברי אחרי התפילה אמר לי "אני לא יודע אם נהגת בסדר, כי אסור לדבר בין יוצר אור לתפילת העמידה". אציין כי הוא יוצא עדות המזרח. האם נהגתי כשורה? כיוון שעברתי על כל הלכות תפילה, ולא מצאתי סייג לדיבור/לימוד תורה באמצע התפילה. אשמח אם הרב יאיר את עיני..
תודה !
אם הגעת כשהציבור בסוף ברכות ק"ש של שחרית, היה עליך לנהוג באחת הדרכים האלה:
א. לפי השו"ע היית אומר ק"ש וברכותיה בזריזות, באופן שתשתלב בתפילת לחש שלך עם תפילת החזרה של הש"ץ.
ב. ולפי מה שנראה בדברי רבינו, היית מתפלל עם הציבור שמונה עשרה, ואחרי תפילתה חזרה היית אומר ק"ש וברכותיה, כשם שבתפילת ערבית, אם הגעת והציבור בסוף ברכות ק"ש, גם לפי השו"ע אתה מתפלל תפילת שמונה עשרה עם הציבור, ולאחר מכן אתה אומר ק"ש וברכותיה. מדבריך אני מבין, שהעדפת להמתין עד לחזרת הש"ץ כדי לשמוע קדושה וברכת כהנים ואח"כ התפללת יחיד. ובזמן שהמתנת לש"ץ, קראת בלחש שניים מקרא ואחד תרגום. בנסיבות אלה לא עברת עבירה, כי לא אתה הפסקת בין יוצר ובין התפילה, כיון שטרם אמרת יוצר, אלא לא התאמצת להתפלל בציבור, באופן המוצע לעיל.