לכבוד הרב.
יש לי קרוב שלדעתי עושה טעות בשיקול הדעת ורציתי לשאול את הרב אם בעניין יש שיקול הלכתי. הקרוב ואשתו עובדים ומרוויחים משכורת ממוצעת. העניין הוא שהוא גר בגוש עציון ולא מוכן לקנות מערבים ואף לא מסופר בבעלות יהודי שבו עובדים ערבים. הדבר הזה עולה לו בין 1000-1500 ש"ח בחודש שאותם יכל לחסוך. הם משפחה קטנה (2 ילדים) וכרגע כמעט ואין להם חסכונות (לדעתי בעיקר בגלל זה). העניין נובע מאידיאלים שלא לפרנס ערבים והשאלה עד כמה עקרון זה חשוב יותר מחסכון כסף למען המשפחה. נציין הוא רעב/ירעב ללחם - זה ישפיע עליו מבחינת הכסף שהוא יכול לחסוך לבית וכדו'.. אודה לרב אם יוכל לכוון אותנו בעניין ואם יציין איזון בין שיקולים אלו בהלכה.
תודה
אכן יש גבול ומידה להתנהלות עפ"י אידאלים. כי האדם חייב להבטיח פרנסה טובה לו ולבני ביתו. לרבות חסכונות כדי שיוכל להבטיח להם גם לימודים טובים בעתיד וכיו"ב. לכן עליו להתנהל בהתאם, או שיגייס לו חברים לדעתו ולהתנהלות זו, כדי שיחד יקנו מדי פעם בפעם קניות מרוכזות, ממקומות אחרים, מבלי שייפגעו באופן ממשי הכספים שיש לו, לצרכי ולצרכי בני ביתו.
