אקדים ואומר, שלענ"ד מותר אם המים פושרים. הגר"ע יוסף שליט"א בספרו טהרת הבית, ח"ב, יד, עמ' תנב, מתיר שתטבול במים חמים, אבל בין השמשות, ואם אי אפשר לה לטבול בין השמשות, יכולה לטבול לאחר מכן במים חמים. אבל בעניין טבילה בין השמשות, אנו אחר בקשת המחילה, מחמירים, משום שמדובר בטובלת ביום השביעי שהטבילה צריכה להיות אחרי השקיעה. כמו כן, יש לקחת בחשבון עדותו של הגר"ע יוסף שראה רבים מן האחרונים מתירים במים פושרים, שם, עמ' תסד. ועתה לנימוקים: גדולי האחרונים נחלקו בשאלה זו, וזאת בגלל גזירת מרחצאות, שחכמים אסור להתרחץ ביום שבת במים חמים, ואפילו הוחמו מערב שבת, בגלל בלנים רשעים שהיו מחמים בשבת מים במרחצאות ואומרים מע"ש הוחמו. והשאלה היא כפולה ומכופלת, האם כללו חז"ל בגזירת מרחצאות גם טבילה במים חמים. וא"כ האם דווקא בחמים, ולא בפושרים, ואולי גם בפושרים, אבל מותר להפיג צינתם. והנה לדעת קרבן נתנאל, שבת, פ"ב, סימן כב, אות ק, בדעה שטבילת נשים בחמין אינה בכלל גזירת מרחצאות. לדעת נו"ב, חנינא, או"ח, כד, טבילה בחמין היא בכלל גזירת מרחצאות, אבל פושרים, אינה כלל גזירת מרחצאות. לדעת החכם צבי (סי' יא), גם בפושרים אסור, אבל מותר לחמם קצת כדי שתפיג צינתן, ולדעת רעק"א, שו"ת, ח"ג, נ, אסור אפילו כדי שתפיג צינתן. רק בצוננים. והנה מכל הדעות הללו, לענ"ד, דווקא סברתו של קרבן נתנאל נראית, שטבילה לא נכללה בכלל גזירת מרחצאות, ואע"פש הנו"ב, שם, דחה דבריו, בטענה שמבחינה עקרונית היא צודקת, שקרבן נתנאל לא ציין מקור לדבריו, רק כתב סברא, אבל בכל דין שהוא גזירה, אין לנו אלא במה שנראה לנו שגזרו בו, כמו שכתב מורנו הרב יוסף קאפח ז"ל, שלא שמענו שגזרו חז"ל בחמי חמה, ומאן ספק ומאן רקיע לגזור גזירות חדשות, עיין רבינו, שבת, כב, ט, סוף אות טז, עמ' תה. ובאמת שיש לדייק היטב בדברי רבינו, בגזירת מרחצאות, שבת, שעיקר הגזירה שלא יכנס אדם למרחץ בשבת, ואפילו להזיע. וכן גזרו שלא ישתטף כל גופו בחמין שהוחמו מע"ש, אבל טבילה, בימי חז"ל שגזרו גזירת מרחצאות לא היתה במרחצאות, והרבה מן המקרים היתה מתקיימת, בגיאיות או בנהרות, או כל מקום שנקוו בו 40 סאה מי גשמים. ותכלית הטבילה אינה רחיצת הגוף, אלא הטבלת הגוף כולו במים קוויים בלתי שאויבם, לשם טהרה. צא וראה, שבחמי טבריה לא גזרו, ואילו להשתטף בהן כל גופו, רבינו, שם, משום שאינם כעין מרחצאות. ואע"פ שבימינו יש מקוואות בבתים, והמים חמים, כבר אמרתי, שאין תכלית הטבילה רחיצת הגוף, אלא עצם הטבילה בלבד, ומשום כן, אין להקשות עלי, ממה שאסרו חכמים, שאדם ישתטף כל גופו בצונן ויבוא להתחמם כנגד המדורה, "מפני שמפשיר מים שעליו, ונמצא כרוחץ כל גופו בחמין". רבינו, שם, ג, כי שם תכלית המעשה הוא רחיצת הגוף, ולא טבילת הגוף. ומאחר שאסור לו לרחוץ גופו בשבת בחמין בגלל הגזירה, הוא רוחץ בצונן ובא לחמם גופו הרטוב במדורה, וחז"ל כללו מעשים כאלו בתוך גזירת מרחצאות, מה שאין כן טבילת הגוף בחמין. למרות שזו דעתי הענייה, למעשה איני מתיר אלא בפושרין, כרוב הפוסקים, ואפילו אחרי השקיעה, כלומר בצאת הכוכבים. וה' יצינל משגיאות. יש לציין שלא התייחסתי להלכה, עבודת יום הכיפורים, ב, ד, שאם "היה כהן גדול זקן או חולה, מלבנין עששיות של ברזל באש מבערב, ומחר מטילין אותן למים, כדי להפיג צינתן, שאין שבות במקדש". כי באותה הלכה לא דנו בגמרא, מדין גזירת מרחצאות, כי בימי המקדש טרם נגזרה אותה גזירה, אלא דנו בדין חימום המים, ובדין השימוש בברזל לוהט לצורך זה, ואין מאותה הלכה שום ראיה לא לכאן ולא לכאן, ואדרבה, ניתן לומר שהעובדה שבתלמוד לא שאלו מה הדין לימינו שיש גזירת מרחצאות, היא ראיה שטבילה לא בכלל הגזירה.