יקירי, עליך לדעת שאין לפסוק הלכה באופן שרירותי על פי פוסק מסוים. אלא על כל חכם לבדוק כל דעה של כל פוסק ולהכריע כמה מהם, על פי ראיות תלמודיות. ובמידה ולא הצליח להכריע, הרי שכל ספק בעניין תורה יש להחמיר, ובעניין דרבנן - יש להקל. ובזמן הסנהדרין, ה' יחדשה במהרה, כל מחלוקת הסנהדרין מכריעה, ומורה הלכה אחת לכל ישראל, בארץ ובתפוצות. אולם בעוונותינו המרובים, לא כל אדם ראוי להכריע הלכה כשיש מחלוקת בין גדולי ישראל, לכן כשספרו של הרי"ף הופיע לאור עולם, הגו בו ופסקו הלכה ממנו, כי הוא הפך לרבם. וכך כשהופיע לאור עולם משנה תורה של הרמב"ם, הגו בו והרבה הרבה מקהילות ישראל ברחבי העולם פסקו הלכה ממנו, כי היה רבם. וכך כשהופיע לאור עולם ספר השו"ע, הרבה מקהילות ישראל הגו והוגים בו ופוסקים ממנו, כי הוא רבם. ואף אחד מאם לא "אלוקים" ח"ו, אלא מורה הוראה גדול. ותמיהה גדולה על מלומד שכך מתבטא, הרי כ 80% מפסקי השו"ע הם מהרמב"ם. והרי רבים רבים מגדולי ישראל כינו את הרמב"ם "גדול הפוסקים", "גדול המחברים". והרי הוא היחיד שפסק להלכה את כל התורה כולה, זו שנוהגת עכשיו וזו שתנהג לעתיד לבוא, כשייבנה בית המקדש במהרה. הגע בעצך מהרה יבוא משיח צדקנו, וכל בית ישראל לרבות אותו המלומד שכתבת את דבריו, יהגו בדברי הרמב"ם בדיני טהרות וקרבנות, כי אין ספר אחר רק משנה תור ה להרמב"ם ועל פיו ינהגו.