אם אדם מוכר חמץ גמור לגוי, בלי שום תנאי, שהגוי נוטל החמץ לרשותו ולשימושו, ולאחר הפסח פונה היהודי אל הגוי בבקשה שאם נשאר לו החמץ, או חלקו, ואם הוא מוכן למכור לו, דבר זה מותר. אבל הבעיה קיימת כשמוכרים לגוי, רק מכירה פורמאלית, החמץ אצל היהודי, והגוי לא יודע מי המוכר, מה הוא מוכר, היכן המוצר הנמכר, נגישות למוצר הנמכר. ולכן אנו ממליצים לדבוק במנהג אבותינו, שחמץ גמור ותערובת חמץ שיש בה למעלה מ 10% חמץ, לבער ע"י אכילה ושתייה עד ערב פסח, ותערובת חמץ שאין בה 10% חמץ לגנוז עד אחרי הפסח.