1. בנסיבות אלה אכן טוב שיטול ידיו לסעודה ויאמר את הקידוש בלחש, ויברך המוציא בלחש, בזמן שבעל הבית מברך, ויטעם מהלחם. אבל הוא יכול לומר הקידוש בלחוש, ויכוון שיסיים הקידוש, בדיוק כשבעל הביתמברך המוציא, וישמע ממנו ברכת המוציא ויטעם מן הלחם.
2. השאלה היא אם מארי התכוון גם לתימני ששומע קידוש מאשכנזי או מספרדי, או רק כששומע מתימני. כי השומע מתימני, מארי יטען ובצדק, שאין לו על מי למסוך, כי לפי ההלכה המחייבת אותו, אין לו לברך הגפן על יין מבושל. אבל כשתימני שומע אשכנזי או ספרדי ברכת הגפן על יין מבושל, הרי בוודאי שיש לאשכנזי או לספרדי על מי לסמוך, ואינה ברכה לבטלה. ואולי מארי יודה שאם תימני מכוון לצאת ידי חובה באותה ברכה על יין לא מבושל שיוצא ובמיוחד כשעונה אמן.