שלום לכת"ר שאלתי את הרב בעבר את השאלה הבאה: רבנו כותב בפירוש שתחילת זמן שחרית מהנץ החמה וזמנה עד סוף שעה רביעית, ורק בהלכה ז כותב שהמתפלל תפילה שלא בזמנה וכו' ואם התפלל שחרית בשעת הדוחק מעלות השחר, משמע שזמנה הוא לא מעלות השחר, אז כיצד יש לטעון שזמנה מעלות השחר עד 4 שעות? יותר הגיוני שזמנה מהנץ עד 4 שעות מהנץ ורק בשעת הדוחק לפני זמנה מעלות השחר יצא. וכן משמע מתשובת רבנו סימן קל"ד: "אז תראה השמש בתחלת היום נמוכה וקרובה לארץ למראית העין, וככל שתעבור שעה מן היום, השמש מתרוממת מן הארץ, היא לצד שמאלך, עד סוף השעה הששית ואז תראה השמש נגד פניך בדיוק מול עיניך. וזהו מה שקוראים בי קרנאתא. וכשתשלם השעה השביעית, תראה השמש יורדת לצד ימינך והיא תשפל ותרד, עד אשר תשקע. וזה בכל יום, בקיץ ובחרף״. רבנו כותב בפירוש שבתחילת היום השמש נראת, וגם זה מסתדר עם חצות היום שהשמש באמצע, אם נמנה מעלות השחר עד צה"כ ונחלק ל2 השמש לא תיהיה באמצע כמו שרבנו מתאר. למסקנה, נראה שצריך להתיחס ליום מהנץ עד השקיעה (בין אם נאמר העלמות החרס בין אם נאמר כוכב אחד) ורק בדיעבד היום ההלכתי כדברי הרב תופס, אבל לא שיסתור את המציאות הממשית המתוארת בתשובת רבנו. תשובת הרב: אתה צודק. אולם כלל גדול יש לנו בהלכה, שעת הדוחק. כדיעבד דמי, והאדם הדחוק נוהג בזמן שהוא דיעבד, כלומר מעת עלות השחר, לכתחילה. עיין דברי מארי, על רבינו, תפילה, ג, ז, אות יד, שם הביא מארי תשובות רבינו, על גדרי דוחק לענייננו. שאלתי היא: האם זה אומר שנמנה 3 שעות לק"ש או 4 לתפילה או זמני ביעור חמץ מהנץ החמה? כי אני הבנתי שהרב מסכים שהיום אותו אנו צריכים לחלק כדי להגיע לחצות היום כשהשמש במרכז השמים לצד דרום הוא הזמן שבין הנץ החמה לשקיעה ורק בדיעבד או בשעת הדחק נחשיב את הזמן לפני ואחרי כיום הלכתי אבל אין לחשב על פי היום ההלכתי כי אז החישוב של חצות היום יצא מעוות.