יהודי תימן י"א שהחלו להגיע מתקופת שלמה, אך ברור מבית החורבן בית ראשון. גם בגלות בתימן דיברו תמיד בלשון הקודש, ושמרו על מבטאם המקורי. ככלל, יהודי תימן הם צנועים ושמרנים, ולא התערבו בגויים. והם היו מרוחקים מאחיהם הספרדים, ומאחיהם האשכנזים, ולכן לא היו בזמן הקדום עד להפצת ספרי הדפוס, ערבוב בין מסורות, וחילופי מנהגים, ובאופן כללי לא התבוללו בין הגויים, כי גם הגויים שבתוכם לא רצו להתבולל עמם. סדר ישיבתם בבית הכנסת הוא היקפי, וכולם רואים את כולם, ומתפללים כולם מלה מלה, והברה הברה. כל אחד עולה לתורה וקורא בתורה, ויש ליד העולה בתורה קטן שמתרגם כל פסוק בתרגום אונקלוס, כל המנהגים הללו הם מנהגים מצויים במשנה ובתלמוד. כל המנהגים הקדמונים הללו כבר לא קיימים בשאר העדות.