עלי להודיעך שדעתי הקטנה והדלה היא שצומות ציבור כאלה (ארבעת הצומות), להבדיל מצומות שציבור מקבלים עליהם לצום, מחמת הצרות, הם נקבעו ע"י חז"ל כימי תענית, וכמו שביום הכיפורים עצמו של היום הוא יום צום, וכל החולים שאוכלים ביום הכיפורים, מכח הדין, מתפללים תפילות יוה"כ ועולים לתורה, ויכולים להיות שלוחי ציבור אכן הם ראויים (יש לזכור שיש בימינו בתי חולים סיעודיים, שכולם, אם לא רובם המכריע, חייבים לאכול ולשתות אפילו ביום הכיפורים, כלום לא ינהגו בתפילות והקריאות בתורה כמו הבריאים?!). ובאמת שהחת"ס תלה בתשעה באב והורה שמותר לו לעלות לתורה, כי יום הוא שנתחייב (שו"ת חת"ס, או"ח, קנז), אמנם יש ממורי ההוראה שצמצמו הוראתו רק לקריאת התורה, אבל אחרי בקשת המחילה, לא מצאנו בתלמוד, שבצומות הקבועים, יש צורך ברוב מתענים כדי לומר עננו. ושכך מתענה יהיה ש"ץ, ויעלה לתורה, אבל יודע אני שדעתי היא דעת מיעוט, אך חובתי, מדין אמתה של הורה לאמרה, עד יבוא מורה צדק (=סנהדרין). ולכן ההוראה של רבים, שמי שאינו מתענה, לא יהיה ש"ץ, ולא יעלה לתורה, ואם הוא ספק, לא ישא את כפיו, ויש מהם שמחייבין, גם בשחרית כל שני וחמישי שבלאו הכי יש קריאה בתורה, אך המג"א מתיר.