מצ"ב תשובות של הרב יובל נפש:

קיימות שתי אפשרויות לעשיית בתי התפילין. בתים העשויים מעור בהמה גסה (שור או פרה), שמעובדים בלחץ רב, מיובשים היטב, עמידים ויציבים לאורך שנים, או בתים העשויים מעור בהמה דקה (כבש או עז), בתים אלו אמנם קלים יותר לעיבוד אך עדינים יותר ואינם נשמרים בצורתם לאורך שנים, רגישים מאד מפני פגיעה או אפילו מכה קלה, בגלל דקות העור אין אפשרות לתקנו וברוב המקרים טעון החלפה. בנוסף לאמור, בתים אלו אינם אוטמים היטב.

עם ההתפתחות הטכנולוגית, השימוש בעור בהמה גסה הפך לנפוץ יותר. אך עדיין מייצרים בתי תפלין מעור בהמה דקה (פשוטים ופשוטים מהודרים), כאלו העשויים מפיסת עור אחת וכאלו העשויים מפיסות עור המודבקות זו לזו.

בתים אלו נחותים מבחינה הלכתית. מחיצות הבתים לדוגמא עשויים מחתיכות קלף מודבקות, המגיעות רק עד אמצע חלל הבית. יש בהם ספיקות הלכתיות ולא מומלץ לרכשם כלל, אלו העשויים מעור (ולא מקלף) אמנם כשרים, אך אינם מהודרים כלל ובוודאי שאין אפשרות ליצור בית של ראש עם הפרדה הניכרת לעין בין בית לבית (חרוצות). לעומתם, בתים מעור בהמה גסה עשויים תמיד מעור אחד, אין כל בעיה להפרידם עד התיתורא ואף לייצר מהם בתים עם חריצים הניכרים.

לשאלתך בעניין השי"ן, אמנם בתהליך הייצור, כאשר מגיעים לשלב של עשיית השי"ן משתמשים בתבנית ברזל ובלחץ, אך ורק כדי להבליט את צורת השי"ן באופן זמני, צובעים את צורת השי"ן שבלטה ומחזירם ללחץ כדי להכניס אותה בחזרה, או אז מרטיבים את העור (כדי שיתרכך) במקום השי"ן הצבועה וחוזרים ומושכים אותו באופן ידני ולא ע"י תבנית.

ישנה דרך נוספת למשיכת השי"ן – מניחים את התבנית על דופן הבית וצובעים את השי"ן, מושכים את השי"ן הצבועה (ביד ע"י צבת ומברג וכדו') ורק לאחר שהשי"ן כולה בולטת מניחים עליה את התבנית ומכניסים ללחץ, כך שהשי"ן כולה נמשכה ביד והלחץ עם התבנית נועד לשפר, לעבות ולייפות את השי"ן.