שלום לכבוד הרב

ברצוני לשאול בעניין הקבלה והמעשה המוזכרים בהלכות שמיטה:
בהלכה ה הקודמת להלכה זו כותב רבנו:
'וכן עולה מתלמוד עבודה זרה כפי חשבון זה, שהוא קבלה'.

הרי שבאומרו 'שהקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה' מדובר על קבלה תלמודית והמעשה הינו מעשה שעובר מדורי דורות.

אזי נשאלת השאלה במעשה שאינו מקובל מהתלמוד.

האם חובה לקיימו? ואם אנו רואים שהקבלה התלמודית מורה אחרת?
במקרה והקבלה התלמודית מקלה יותר, והמעשה מחמיר יותר ולא פוגע בקבלה התלמודית, האם יש חובה לשמור את המעשה?
או שאפשר לומר כדברי מארי 'אוקי חד להדי חד ושניהם יחד תשאם הרוח - והלך אחר ההלכה'?

האם יש איזה גדר מתי לומר הלך אחר ההלכה? יש להעדיף את ההלכה, מטעם היחס לטעמי המצוות כמו שהעבירו לנו חכמי התלמוד וכמו שכתב רבנו בשמונה פרקים?

בתודה,