מספר שאלות מתוך עובדות בתפילה במניין בחצר בית הכנסת התימני
הייתי מבקש לשאול את הרב מספר שאלות מתוך עובדות בתפילה במניין בחצר בית הכנסת התימני:
א. האם נכון בתקופה זו לבטל את תרגום הפרשה ולו על ידי מבוגר בטענה של צריך להזדרז ולסיים מהר את ההתכנסות ?
ב. האם לא ניתן לוותר על מי שברכים בין העליות ?
ג. האם העולה לתורה צריך להיות לבדו ליד ספר התורה ללא סומך והסומך יעמוד במרחק ממנו או אפילו לפניו אך במרחק ויסמן לו על ידי תנועות ואפילו שהסומך יסתכל בחומש ?
ד. האם לא ניתן בתקופה זו לוותר על אמירת אמר רבי שמעון... וכן על אמירת פיטום הקטורת בסוף התפילה ולא לוותר על התרגום של הפרשה ?
ה. אם אפשר אבקש את התשובות בכתב כדי שאוכל להציגן בפני הציבור .
ו. אבקש את הרב להדגיש את עניין שמירת המרחק בקריאת התורה בין הקורא לבין הסומך כי דבר זה לא נשמר מספיק טוב.
תודה רבה מראש.
אריה
א אין לוותר על התרגום, במיוחד שכעת מתפללים במרחב הפתוח, ואין שום בעיה לתרגום, וכך אנו עושים.
ב אין לומר מי שברך רק בסוף. מי שבירך אחד לכולם, כמנהג אבותינו בתימן.
ג. הסומך יעמוד במרחק 2 מטרים מהקורא, ויאותת לו, והסומך רשאי להיעזר בחומש, ויכול הסומך לעמוד בעמדה שממנה הקורא יכול לקלוט את איתותיו.
ד על התרגום לא, כי הוא מימות עזרא. שאר התוספות שאמרת הם מנהגים מאוחרים וניתן לוותר עליהן, אם יש הסכמה.
ה ראה לעיל
ו ראה לעיל