דילוג לתוכן העיקרי

מספר שאלות מתוך עובדות בתפילה במניין בחצר בית הכנסת התימני

שאלה

הייתי מבקש לשאול את הרב מספר שאלות מתוך עובדות בתפילה במניין בחצר בית הכנסת התימני:

א.  האם נכון בתקופה זו לבטל את תרגום הפרשה ולו על ידי מבוגר בטענה של צריך להזדרז ולסיים מהר את ההתכנסות ?

ב.  האם לא ניתן לוותר על מי שברכים בין העליות ?

ג.   האם העולה לתורה צריך להיות לבדו ליד ספר התורה ללא סומך והסומך יעמוד במרחק ממנו או אפילו לפניו אך במרחק  ויסמן לו על ידי תנועות ואפילו שהסומך יסתכל בחומש ?

ד.   האם לא ניתן בתקופה זו לוותר על אמירת אמר רבי שמעון... וכן על אמירת פיטום הקטורת בסוף התפילה  ולא לוותר על התרגום של הפרשה ?

ה.  אם אפשר אבקש את התשובות בכתב כדי שאוכל להציגן בפני הציבור .

ו.   אבקש את הרב להדגיש את עניין שמירת המרחק בקריאת התורה בין הקורא לבין הסומך כי דבר זה לא נשמר מספיק טוב.

תודה רבה מראש.

אריה

תשובה

א אין לוותר על התרגום, במיוחד שכעת מתפללים במרחב הפתוח, ואין שום בעיה לתרגום, וכך אנו עושים.

ב אין לומר מי שברך רק בסוף. מי שבירך אחד לכולם, כמנהג אבותינו בתימן.

ג. הסומך יעמוד במרחק 2 מטרים מהקורא, ויאותת לו, והסומך רשאי להיעזר בחומש, ויכול הסומך לעמוד בעמדה שממנה הקורא יכול לקלוט את איתותיו.

ד על התרגום לא, כי הוא מימות עזרא. שאר התוספות שאמרת הם מנהגים מאוחרים וניתן לוותר עליהן, אם יש הסכמה.

ה ראה לעיל

ו ראה לעיל