תערובת חמץ אחרי פסח
לפי רבנו שאחר הפסח מותר לאכול חמץ שעבר עליו הפסח אם נתערב, אם נאמר שפחות ממאה אחוז חמץ מוגדר כתערובת, אז אין תסבוכת גדולה בקנית מוצרים מן החנויות היהודיות אחר הפסח למי שלא סומך על מכירת החמץ שלהם וכמו שגם הגר"א נהג (סי' קעז בספר תוספת מעשה רב "כי המכירה גרוע" [סימן קפא במהדורת מוסד הרב קוק למעשה רב]. ובסימן הקודם "נהג שלא למכור שום דבר חמץ כי אם מכירה עולמית") ואני מניח גם מארי בהתאם לדבריו בחמץ ומצה.
בענין זה באתי לשאול על המרכיבים. כשאני עומד בחנות ומסתכל על לחם או חמץ אחר ברשימת רכיבים כמו: 1) מיץ תפוחים; 2) או דבש; 3) או אבקת סויה, איך אני מבחין מתי מן הרכיבים האלו במוצר שלפני נחשב כמאכל (ולא רק נותן טעם) בכדי להוריד אותו מדרגת חמץ גמור לדרגת תערובת?
4) ולאחר השאלות על הדוגמאות הנ"ל, שאלה יותר כללית: על בסיס מה יבחין המסתכל ברשימת רכיבים מתי רכיב זה או אחר נכנס או יוצא מגדר מאכל?
כל תערובת חמץ אחרי פסח מותרת, לא משנה מהו הרכיב, ולא משנה מהי כמות החמץ. רק חמץ ממש, בלי תערובת אסור לגמרי אחרי פסח.